‫‪øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî‬‬

‫‪ä"òùú íéèôùî úùøô‬‬

‫‪ïéá äçéù ÷ñôä øåñéà éáâì øäåæä éøôñ úòãá óé÷î øåøéá‬‬ ‫‪úòã úðáäá éãåñé ïåéãå ,ùàø ìù ïéìéôúå ãé ìù ïéìéôú úçðä‬‬ ‫‪åéàöàöå 'øëùùé éðá' ìòá áåðéã ã"áà àøéôù êìîéìà éáö éáø‬‬ ‫‪"åæ àéâåñá åéøçà‬‬ ‫‪?à øîàî‬‬ ‫אחד האריות בעולם החסידות‪ ,‬שכל התורה היתה פרושה לפניו‪ ,‬היה רבי צבי אלימלך שפירא אב"ד‬ ‫דינוב‪ .1‬הוא זיכה אותנו באוצרו המבורך ‪ -‬בספריו הקדושים אשר הנודעים ביניהם הם‪' :‬בני יששכר' על‬ ‫עניני זמנים וחדשי השנה‪' ,‬אגרא דכלה' על התורה‪' ,‬דרך פקודיך' על תרי"ג מצוות‪ .‬בנוסף לצדקותו היה‬ ‫גאון אדיר בנגלה ונסתר‪ ,‬חריפותו ובקיאותו בכל מכמני התורה היו פלאיות ביותר‪ .‬ייחודו בעולם‬ ‫החסידות היה השילוב המיוחד של דרוש וחידוד והמזיגה בין חסידות ועבודה‪ ,‬נגלה ונסתר‪ .‬לשונו מתוק‬ ‫ובהיר מחד‪ ,‬ומלהיב ומעורר מאידך‪ .‬אפיון נוסף המייחד את כתביו הוא חתירתו להוכיח שאין דבר ריק‬ ‫בתורה‪ ,‬כלומר אין דבר מוזר ככל שיראה שאין לו סיבה עמוקה לבאר סיבת הדבר‪ .‬אין הוא מסתפק‬ ‫באיזה דוחק או דקדוק לשון‪ ,‬אלא הוא יורד לעומקו של דבר‪ ,‬ואינו נרתע מלשלב בחדא מחתא פשט‬ ‫רמז דרוש וסוד‪.‬‬ ‫כן התברך – באופן מיוחד – בכך שצאצאיו אחריו צעדו בעקבותיו‪ ,‬כיהנו בערים חשובות וחיברו גם הם‬ ‫ספרים בכל מקצועות התורה‪ ,‬כדרך שהתווה והנחיל להם‪.‬‬ ‫דורנו התברך בתופעת ההדרת ספרי קודש באופן היוצא מהכלל ולא שיערו אבותינו‪ .‬גם ארון הספרים‬ ‫החסידי זכה למהדירים מומחים ומביני מדע‪ .‬ספריו העשירים של הבנ"י כל כך מבוקשים ונדרשים‪,‬‬ ‫שהוקמו כמה מכונים במטרה לההדיר מחדש את ספריו‪ .‬אחד המיוחד בהם הוא מכון 'בני שלשים'‪,‬‬ ‫המנוהל ע"י הגאון החסיד רבי צבי אלימלך פאנעט אב"ד קוסון‪-‬בני ברק שליט"א‪ ,‬שההדיר את ספריו‬ ‫של רבי צבי אלימלך ברוב כשרון‪ .‬עבודתו בקודש מפורסמת לשם ולתהילה‪ ,‬איך נחית לברר את עומק‬ ‫כוונתו בכל שיטה ושיטה‪.‬‬ ‫ביריעה זו אעיר על הגהה אחת של הרב פאנעט שהיא כשגגה שיצאה מלפניו‪ ,‬והבנת כל העניין משתנה‬ ‫בשינוי של אות אחת‪.‬‬ ‫רבי צבי הירש שפירא אב"ד מונקאטש המפורסם בספרו 'דרכי תשובה'– נכדו של הבנ"י – רשם כששים‬ ‫הגהות על גיליון סידור 'דרך החיים' )למברג תרכ"ה( שהיה ברשותו‪ .‬כמובן שתוכנן הוא שינויי נוסחאות‬ ‫והנהגות שונות‪ .‬בסדר הנחת תפילין הוסיף ידיעה מעניינת; הוא מציין קפידא מחודשת לגבי הקשר‬ ‫המהותי בין הנחת תפילין לקריאת שמע‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫"יעויין בספר אגרא דפרקא לאא"ז זללה"ה מדינוב שכתב )סע' כז( בשם ה'כסא מלך' שמשמע‬ ‫להדיא בתקו"ז הקדוש שיש עבירה להשיח מעת הנחת תפילין עד אחר קריאת שמע‪ .‬וכתב‬ ‫‪ 1‬את מאמרי זה החילותי לערוך ביום היאר‪-‬צייט שלו י"ח טבת‪ ,‬זי"ע‪.‬‬

‫‪à‬‬

‫‪øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî‬‬

‫‪ä"òùú íéèôùî úùøô‬‬ ‫שאפשר שקריאת שמע דקרבנות מהני לזה‪ ,‬אבל ירא שמים לא ישיח עד אחר השמונה עשרה‪,‬‬ ‫עד כאן"‪.2‬‬ ‫מתוך נסיון להתחקות אחרי שורש הדברים של אזהרה זו‪ ,‬נתגלה לפני גלגולם של דברים‪ ,‬איך חוסר‪-‬‬ ‫דיוק של אות אחת יכול לשנות צורת מטבע‪.‬‬ ‫נעתיק לראשונה את לשון ספר אגרא דפרקא במלואה‪ ,‬כפי שהדפיס הרב פאנעט שליט"א‪ ,‬בסעיף כז‪:‬‬ ‫"עוד שם ]תקו"ז הקדמה דף ג ע"א[ כד נחית קודש אבריך הוא בק"ש איתמר בחיוון ]יחזקאל‬ ‫א‪ ,‬כד[ 'ואשמע את קול כנפיהם וכו' וקראן בה לישראל דאיהו עמודא דאמצעיתא והיינו שמע‬ ‫ישראל וכו' והגין דא מאן דשח בינתיים עבירה היא בידו וכו' עיי"ש כל הענין‪ .‬ועיין ב'כסא‬ ‫מלך' אמר שם שלפי דברי הת"ז עבירה להשיח מעת הנחת תפילין עד אחר שמו"ע‪ ,‬וכתב‬ ‫שאפשר ק"ש דקרבנות מהני לזה‪ ,‬אבל ירא שמים לא ישיח עד אחר שמונה עשרה"‪.3‬‬ ‫העיר הרב פאנעט על אתר‪" :‬בספר באר לחי רואי על תקו"ז רצה לפרש דקאי על איסור להפסיק בין‬ ‫תפלה של יד לתפלה של ראש‪ ,‬אבל לא מצינו שום א' מהמפרשים שיפרש כן‪ ,‬ונראה שהוא עצמו חזר בו‬ ‫שם בדף ט ע"א ד"ה מאן דשח שיחה בינייהו"‪.4‬‬ ‫ספר באר לחי ראי הוא ביאורו הענקי של רבי צבי הירש שפירא אב"ד מונקאטש על ספר התיקונים‪ ,‬בו‬ ‫נחית לבאר כל פיסקא ופיסקא בבהירות מיוחדת‪ .5‬במבט ראשון מזדקרת לפנינו תמיהה‪ :‬מחד מעיד‬ ‫ה'דרכי תשובה' בשם זקנו‪" :‬שיש עבירה לשיח עד אחרי קריאת שמע"‪ ,‬ואילו באגרא דפרקא עצמו‬ ‫כותב "עד אחר שמונה עשרה"‪ ,‬ובכלל כד מעיינים בתקו"ז‪ ,‬שם מפורש שהכוונה לקריאת שמע‪ ,‬והנוסח‬ ‫הוא‪" :‬והיינו שמע ישראל וכו' ובגין מאן דשח בינתיים עבירה היא בידו"‪ .‬ואילו שמו"ע מאן דכר שמיה?!‬ ‫גם תמוה שהנכד ביאר את דברי התיקונים בצורה שונה לגמרי‪ ,‬כפי שהעיר הרב המהדיר שליט"א‪ .‬ולא‬ ‫עוד אלא שבביאורו לתיקונים התעלם רבי צבי הירש מביאורו של זקנו ב'אגרא דפרקא'‪ ,‬בה בשעה‬ ‫שהוא עצמו ציין לו בגיליון סידורו?! כן תמוה ביאורו של הבאר לחי רואי‪ .‬כדי ליישר את ההידורים‪,‬‬ ‫הבה נטייל בביאורו של רבי צבי הירש לספר התיקונים‪.‬‬ ‫את הטיול נתחיל במקור ההלכה של איסור הפסק בתפילין‪ .‬נמשיך לצעוד ולפלפל בסוגיה בספרות‬ ‫הזוהר ושיטות השונות של מפרשיו בביאורי דבריהם‪ .‬ביריעה זו נסתפק בהעמדת סוגיית הזוהר על‬ ‫תילה‪ ,‬וביריעה שאחריה נדון בעמדת גאון החסידות‪.‬‬

‫‪ 2‬תיתי ליה לידידי נפשי הרה"ח בנש"ק רבי יוסף אשר רבינוביץ ורבי ישראל זאב גוטמאן‪ ,‬שערכו מחדש את תשובותיו‬ ‫של בעל 'דרכי תשובה'‪ :‬שו"ת "צבי תפארת"‪ ,‬עם תוספות והערות חשובות בצורה נפלאה ביותר‪ .‬בסימן צב העתיקו –‬ ‫פנינה יקרה‪ -‬גיליונות סידור 'נהורא' שלו; הערות עשירות ביותר לבירור נוסח והנהגות התפלה )שו"ת צבי תפארת‪,‬‬ ‫הוצאת אמת‪ ,‬תש"ע‪ ,‬כרך ב עמ' רה(‪.‬‬ ‫‪ 3‬אגרא דפרקא‪ ,‬עם הגהות הצבי והצדק‪ ,‬בני ברק תשנ"ט‪.‬‬ ‫‪ 4‬אגרא דפרקא‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫‪ 5‬נדפס בעירו מונקאטש בשנת תרס"ג‪.‬‬

‫‪á‬‬

‫‪øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî‬‬

‫‪ä"òùú íéèôùî úùøô‬‬ ‫איסור שיחה בין תפילין של יד לתפילין של ראש‬ ‫למדנו בברייתא )מנחות לו ע"א(‪ :‬אם סח בין הנחת תפילין של יד להנחת תפילין של ראש‪ ,‬עבירה היא‬ ‫בידו‪ .‬ונחלקו רש"י ותוס' בביאורה‪ .‬דעת רש"י שעצם ההפסק אינו נחשב עבירה‪ ,‬אלא א"כ לא בירך‬ ‫המפסיק את הברכה השנייה ]על של ראש[‪ .‬אבל המפסיק בדיבור ומברך את הברכה השנייה‪ ,‬קיים‬ ‫המצוה‪ ,‬ויקבל שכר על הברכה‪ .6‬לעומתו‪ ,‬תוס' וכן ראשונים נוספים סוברים שעצם ההפסק אסור‪,‬‬ ‫משום שהוא גורם לברכה שאינה צריכה‪.7‬‬ ‫מצאנו דעה שלישית הסוברת שאפילו ללא טעם של הברכה‪ ,‬אסור להפסיק‪ ,‬משום ששתיהן נחשבות‬ ‫מצוה אחת‪ .‬כן חידש תרומת הדשן‪ ,‬ח"ב סי' קז‪ ,‬הביאו ב"י סי' כה‪ .8‬בטעם הדבר ביאר תה"ד בהקדם‬ ‫חידושו של בעל המאור )ר"ה לד( שצריך להסמיך הנחת תפילין של יד לשל ראש שהתורה אמרה 'והיו‬ ‫לטטפות' שתהיה הויה אחת לשתיהן‪.9‬‬ ‫מתי מותר להפסיק בין התפילין‬ ‫ידועה בשער בת רבים מחלוקת הראשונים )הובאה בבית יוסף סי' כה סעיף י( בגדרו של הפסק בין‬ ‫התפילין‪ .‬הם נחלקו האם שרי להפסיק בין שני התפילין בדבר שבקדושה כגון איש"ר וכדומה‪ .‬דעת‬ ‫הרא"ש )סי' טו( שאין להפסיק ולהסיח אף לעניית אמן‪ ,‬ואף שאין בזה עבירה גדולה כל כך כמו בשיחה‬ ‫בטילה שיחזור עליה מעורכי מלחמה‪ ,‬מכל מקום אסור משום שגורם לברכה שאינה צריכה ]ולא מטעם‬ ‫הפסק[‪.10‬‬ ‫בהמשך הביא הב"י בשם תשובת הרשב"א )ח"ה סי' יג( שאין עבירה לענות קדושה‪ ,‬אבל במקרה שענה‬ ‫מסתבר שיברך שנית‪.11‬‬

‫‪ 6‬כרש"י כן נקטו רבי אליהו מלונדון‪ ,‬ואחיו רבי ברכיה מניקול‪ ,‬פירושי רבינו אליהו מלונדריש‪ ,‬לברכות פ"ט מ"ד‪ ,‬עמ'‬ ‫קכח‪ ,‬ובנספח "מתורתו של רבנו ברכיה"‪ ,‬עמ' קסה‪.‬‬ ‫רבים תמהו ע"ד רש"י‪ ,‬וראה שו"ת משכנות יעקב )קארלין(‪ ,‬סי' כז שהתיר את התמיהות; כן האריך רבי שאול‬ ‫קוסובסקי לבאר שיטת רש"י‪ ,‬דברי שאול – סוטה‪ ,‬סי' ע‪.‬‬ ‫‪ 7‬בחידושים למנחות )לו( המיוחסים לרשב"א‪ ,‬האריך מאוד להקשות על רש"י‪ ,‬וסגנונו אינו תואם את לשון הרשב"א‪.‬‬ ‫כן בבאר שבע לסוטה )מד ע"ב( תמה מאוד על דעת רש"י‪.‬‬ ‫‪ 8‬חידוש להלכה למעשה לפי שיטה אחרונה זו‪ ,‬שגם המניח תפילין ללא ברכה‪ ,‬לא יפסיק ביניהם‪ ,‬כגון בחוה"מ ושל‬ ‫ר"ת‪ ,‬ראה מג"א ס"ק יז‪ ,‬באה"ט ס"ק יא ובאה"ל‪.‬‬ ‫‪ 9‬ביאור לשיטת הרז"ה‪ ,‬ראה‪ :‬שו"ת יפה נוף )מזיא(‪ ,‬סי' ה‪.‬‬ ‫‪ 10‬רא"ש בשם 'הלכות תפילין עתיקא'‪ ,‬ונמצא בתנחומא ישן‪ ,‬סוף פ' בא‪ .‬וכן הכריע הטור כדעת אביו‪.‬‬ ‫הח' נחמן דאנציג הוכיח שאינו מהתנחומא המקורי‪ ,‬אלא הוספה מסוף תקופת הגאונים‪ ,‬מבוא לספר הלכות פסוקות‪,‬‬ ‫ניו יורק תשנ"ג‪ ,‬עמ' ‪.483‬‬ ‫ולהעיר מלשון שו"ת ראב"י אב"ד נרבונא‪" :‬אם נזדמן לו עניית אמן או יהא שמיה רבא או עניית קדושה בין תפלה‬ ‫לתפלה‪ ,‬לפי עניות דעתי נ"ל שטוב לו לשתוק להיות שומע כעונה ויאזין בשמיעה ולא בענייה‪ ,‬ואם שגה וענה אע"פ‬ ‫שמפסיק לדבר מצוה‪ ,‬חוזר ומברך"‪ ,‬תשובות הראב"י אב"ד‪ ,‬סי' ריג‪.‬‬ ‫‪ 11‬רבים מראשוני אשכנז ופרובנס הביאו שיטה זו בשם "הגאונים"‪ .‬כ"כ אור זרוע‪ ,‬סי' תקפב בשם 'תשובת הגאונים'‪.‬‬ ‫וכ"כ רבי אשר ב"ר חיים ממונתשון‪ ,‬ספר הפרדס‪ ,‬ירושלים תשמ"ה‪ ,‬עמ' קפח בשם "כתבו הגאונים"‪ .‬מסורת זו נמצאת‬ ‫אצל ר' אברהם ב"ר נתן הירחי מלוניל בשם רבי יהודאי גאון‪) ,‬המנהיג‪ ,‬מהד' רפאל‪ ,‬עמ' קטו‪ ,‬וראה בהע' ‪.(20‬וראה‬

‫‪â‬‬

‫‪øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî‬‬

‫‪ä"òùú íéèôùî úùøô‬‬ ‫לעומתם‪ ,‬המרדכי )ד"ה הגה כתב רי"ף( הביא בשם ר"ת שדווקא בדברים בטלים אסור להפסיק‪ ,‬אבל‬ ‫אם ענה קדיש וברכו בינתיים אין זה הפסק‪ ,‬שכיון שאין יכול להניח תפילין עד שיענה עם הציבור‪ ,‬צורך‬ ‫הוא לו וצריך להקדימו‪.‬‬ ‫לאחר שהביא שלוש דעות אלו‪ ,‬הוסיף הב"י שנראה לדעת המרדכי שאם הפסיק לדבר שבקדושה אינו‬ ‫צריך לחזור ולברך‪ .12‬והביא בשם האגור בשם תשובת הרשב"א שאף שרשאי לכתחילה להפסיק לדבר‬ ‫שבקדושה‪ ,‬מכל מקום אם הפסיק חוזר ומברך‪ .‬ויתירה מזו‪ :‬אפילו הפסיק ושמע צריך לחזור ולברך‪,‬‬ ‫‪13‬‬ ‫מדין 'שומע כעונה'‪.‬‬ ‫הרי ללומד ב'בית יוסף' ימצאו שלוש שיטות בסוגיין‪ :‬א‪ .‬הפסקה לדברים שבקדושה עבירה היא‪ .‬ב‪.‬‬ ‫מותר לכתחילה להפסיק לדברים שבקדושה‪ ,‬ואינו חוזר ומברך‪ .‬ג‪ .‬מותר לכתחילה‪ ,‬אבל חוזר ומברך‪.‬‬ ‫הצד השווה שבהן שהמניעה להפסקה היא בגלל הברכה‪.‬‬ ‫סוגיית ההפסק בספרות הזוהר‬ ‫מטרת מאמרנו זה היא בירור שיטת ספרי הזוהר – בעיקר שיטת הרע"מ – בהגדרת "העבירה"‪ .‬לאחר‬ ‫עיון בכל קטעי הרע"מ‪ ,‬שעוד מעט נטייל בין בתריהם‪ ,‬נגיע לידי מסקנה שדעתו שונה מדברי הראשונים‬ ‫שסיכמנו עד כה‪ ,‬כפי שעלה בידינו שאיסור ההפסק הוא שגורם לברכה שא"צ‪ .‬לעומתם‪ ,‬בדברי הרע"מ‬ ‫התפיסה היא שונה לגמרי‪ :‬איסור ההפסק אינו משום שגורר אחריו ברכה‪ ,‬אלא שישנו דין מיוחד בשתי‬ ‫התפילין שיש להניחן יחד ללא שום שיהוי‪ .‬בלשון הסוד‪ :‬הואיל וישנו ייחוד מיוחד ביניהם‪.‬‬ ‫מעניין שתפיסה זו אינה ייחודית אך ורק בספרות הזוהר‪ ,‬אלא היא שיטתם של ראשונים אחדים‬ ‫שכתביהם התגלו אחרי דור גירוש ספרד‪ .‬ראשון לציון הוא הרז"ה מנרבונא אשר בפרובנס‪ ,‬תלמידם של‬ ‫רמב"י מנרבונא ור' משולם ראש ישיבת לוניל‪ ,‬שחידש טעם שונה לגמרי לאיסור שיחה )סוף ר"ה(‪.14‬‬ ‫והוא כשנוקט שהעיקר כ"שיטת הגאונים" הסוברים שמברך שתיים‪ :‬אחת על של יד ואחת על של ראש‪:‬‬ ‫"כיון דכתיב והיה ]לך[ לאות על ידך ולזכרון בין עיניך' צריך זכירה שתהא תיכף תפלה של ראש לתפלה‬ ‫של יד‪ ,‬כדי שתהא הויה אחת לשתיהן‪ ,‬ואם הסיח דעתו והפליג בדברים‪ ,‬עבירה היא בידו‪ ,‬לפיכך ]היינו‪,‬‬ ‫כדי לתקן העבירה[‪ ,‬חוזר ומברך‪ ."...‬הרי לנו טעם מחודש לגמרי‪ ,‬שהאיסור הוא איסור עצמי ולא‬ ‫מטעם גרימת ברכה לבטלה‪ .15‬וכ"כ המאירי גם הוא מענקי פרובנס‪ ,‬שההלכה נובעת מדיוק לשון הפסוק‬ ‫עוד‪ :‬העיטור )הל' תפילין שער א סוף חלק ח(; שבה"ל‪ ,‬דף קצב ע"א; ארח"ח‪ ,‬תפילין סי' יז‪ .‬הח' נחמן דנציג דן רבות‬ ‫בשורש מסורת זו‪ ,‬מבוא לספר הלכות פסוקות‪ ,‬ניו יורק תשנ"ג‪ ,‬עמ' ‪.483-480‬‬ ‫‪ 12‬ונראה שכן דעת הר"ש שהובאה בפירוש התפלות והברכות לרבי יהודה ב"ר יקר‪ ,‬רבו של הרמב"ן‪ ,‬ירושלים תשל"ט‪,‬‬ ‫ח"ב עמ' כה‪.‬‬ ‫‪ 13‬וכן נראה דעת רבי יהודה בר יקר‪ ,‬פירוש התפלות והברכות‪ ,‬ח"ב‪ ,‬עמ' כה‪ .‬למעשה‪ ,‬לא קיבל הב"י חידוש זה‪ ,‬ודעתו‬ ‫שאם הפסיק בשמיעה אינו חוזר ומברך‪ ,‬ולכן הכריע בשולחנו שישתוק וישמע ויכוין למה שאומרים‪ .‬נושאי כליו נחלקו‬ ‫באם עבר וענה‪ ,‬דעת הט"ז שאין זה הפסק‪ ,‬ולעומתו דעת המג"א שצריך לחזור ולברך‪.‬‬ ‫‪ 14‬הביאו הב"י לעיל בסע' ה לגבי אם מברכים ברכה אחת או שתי‪.‬‬ ‫‪ 15‬לשונו הועתק ע"י ר' יצחק בן אברהם מנרבונא שדלה מתורות בית פרובנס )אח"כ עבר לברצלונא והיה תלמיד חבר‬ ‫לרמב"ן(‪ ,‬בפרושו לר"ה‪ ,‬ישורון‪ ,‬ו‪ ,‬עמ' לא‪.‬‬

‫‪ã‬‬

‫‪øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî‬‬

‫‪ä"òùú íéèôùî úùøô‬‬ ‫'והיו לאות'‪" :‬שיהא תיכף של ראש לשל יד"‪ .‬כעין סברא זו העלה ידידו הריטב"א בחידושיו ליומא‬ ‫)נדפסו לראשונה בשנת תקי"ד(‪" :‬שאני תפילין משאר המצוות"‪ ,‬ששיחה ביניהם מחייבת ברכה נוספת‪:‬‬ ‫"כיון דרחמנא אמר 'והיה לך לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך' כל זמן שהם בין עיניך יהיו שתים‪ ,‬כעין‬ ‫מצוה אחת הם"‪ ,‬ולכן אסור לשוח ביניהם‪ .‬הגדרה מחודשת נמצאת בחידושים למנחות המיוחסים‬ ‫לרשב"א‪ ,‬הקרובה להגדרה זו‪" :‬אע"ג דשתי מצוות הן‪ ,‬מכל מקום כיון דקרא קאמר דשל יד תקדים לשל‬ ‫ראש‪ ,‬א"כ הוי כמאן דאמר קרא‪ ...‬והוו שתי מצוות שצריכה האחת להיות קיימת לחבירתה‪."...‬‬ ‫דומה לכך נמצא אצל רבי אברהם בן הרמב"ם בספרו 'המספיק לעובדי השם'‪ ,‬בפרק התפלה‪" :‬ובכל זמן‬ ‫זה‪ ,‬כוונתי בעת שמניח מאז שבירך ועד שיסיים להניח‪ ,‬נוסף על ריכוז דעתו ומחשבתו בגלל שמות ה'‬ ‫המקודשים שעליו‪ ,‬הוא שותק בלא שיפסיק בין הנחת תפילה ש"י ובין תפילה ש"ר על ידי דיבור כל‬ ‫עיקר‪ ,‬אמרו 'שח בין תפילה לתפילה עבירה היא'‪ ,‬ועל כן אינו מחוייב אלא בברכה אחת"‪ .16‬הרי שדבריו‬ ‫קילורין לעיניים שהלכה מיוחדת בתפילין שיש להניחם ביחד; ויתר על כן‪ ,‬תקנת חכמים לברכה אחת‬ ‫על שניהם נובעת מהטעם של איסור ההפסקה‪.‬‬ ‫אם נפענח את דברי הרע"מ דלהלן‪ ,‬נמצא אותו רעיון רק ברובד פנימי יותר‪ ,‬והוא שלשתי התפילין ישנו‬ ‫"ייחוד" משותף‪ ,‬והשח ביניהן מפריד את הייחוד‪ ,‬וזה גורם ל"עבירה שבידו"‪ .‬פלא שמצאנו רעיון זה‬ ‫בספר 'מאירת עינים' לר' יצחק דמן עכו‪ ,‬שכידוע הוא מהספרים הקדומים ‪ -‬ואולי הקדום ‪ -‬התואם את‬ ‫ספרות הזוהר בתוכנו ובסידורו‪ ,‬ואלו דבריו )סוף פ' בא(‪" :‬וקבלתי כי תפילה של ראש רומז לת"ת ושל‬ ‫יד לעטרה ]=מלכות[‪ ,‬לפיכך אמרו 'כל ששח בין תפילה לתפילה עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי‬ ‫המלחמה‪ ,‬מפני שקצץ בנטיעות שהיה לו ליחד ד"פ‪ 17‬בהנחת תפילין‪ ,‬והפריד בשיחתו"‪.18‬‬ ‫כעת הבה נטייל בחיבורי הזוהרים כדי לטעום מדבשם בהסברם הפנימי לאיסור ההפסק‪ .‬כדי להבין את‬ ‫הדברים לאשורם יש להרחיב את הדיבור בשיטת התיקונים‪ ,19‬שהוא באמת מ'רעיא מהימנא'‪ ,‬להקפדה‬ ‫זו שלא להפסיק‪.‬‬ ‫מן הנכון לרדת לעומקה של שיטתו‪ ,‬האם החיוב של הווייתן כאחת מחייב ממש כשיעור אחד‪ ,‬הרי ידוע המידה‬ ‫בשיעורי תורה שיהיו נחשבים "כאחת"‪ ,‬היא תוכ"ד )כידוע שהצעפ"נ האריך רבות בכלל זה(‪ ,‬האם יתכן לומר שרז"ה‬ ‫יחייב שיעור זה‪ .‬ואם תהיה היכי‪-‬תמצא לצמצמם ולהניחם כאחת ממש‪ ,‬האם שרי או כדאי?‬ ‫עוד מן הצורך לברר לפי רז"ה האם רק הפסק של דיבור או מעשה נקראים הפסק‪ ,‬אבל הרהור לא‪ ,‬או שמא גם‬ ‫הרהור אסור‪ ,‬וכעת נ"ל לתפוס לשון אחרון‪ ,‬שהרי הבעיה היא הצירוף והחיבור של שני התפילין‪ ,‬ולא ההפסק שגורם‬ ‫לברכה! ואם כנים הם דברינו‪ ,‬נמצנו למדים שהשו"ע לא חשש לשיטת הרז"ה‪ ,‬וד"ל‪.‬‬ ‫‪ 16‬נסים דנה )עורך(‪ ,‬המספיק לעובדי ה'‪ ,‬רמת גן תשמ"ט‪ ,‬עמ' ‪.264‬‬ ‫‪= 17‬דו פרצופין‪ .‬לדעת המאירת עינים‪ ,‬הייחוד של ת"ת ועטרה נקרא דו פרצופין‪ ,‬ראה בהקדמה לספר‪.‬‬ ‫‪ 18‬מאירת עינים‪ ,‬ירושלים תשנ"ג‪ ,‬פ' בא‪ ,‬עמ' ק‪.‬‬ ‫‪ 19‬מן הנכון לציין ללשון הרמ"ק – גדול מפרשי כתבי הזוהר – שהחשיב מאוד את ספרות התיקונים‪ ,‬והעמיד אותה כולל‬ ‫דברי הרע"מ והפיקודים ועוד‪ ,‬בדרגה גבוהה יותר לעומת הזוהר‪" :‬וחבור הפרשיות מהזוהר נתחבר דרך עראי‪ ,‬שהיו‬ ‫דורשים בשעת הפסקת תלמוד משנתם במשא ומתן הלכות התורה‪ .‬אמנם חבור זה ]התיקונים[ וחיבור רע"מ שיר‬ ‫השירים ופקודים ואדרא‪ ,‬היה ממש פנייתם מכל וכל לחבר החיבור"‪) ,‬אור יקר לתקו"ז‪ ,‬כרך א‪ ,‬ירושלים תשל"ב‪ ,‬עמ'‬ ‫טו; וראה שם עמ' מד(‪.‬‬ ‫לדעתו כל ספרות הזוהר נכתבו בחבורה אחת שרשב"י עמד בראשה‪ ,‬אבל הוא מציג את 'תיקוני זהר' ואת 'רעיה‬ ‫מהימנא' כחיבורים שנתחברו אחרי מאורע הכניסה והיציאה מן האידרא )שם‪ ,‬סוף עמ' צג(; לדעתו כשהיו לומדים‬

‫‪ä‬‬

‫‪øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî‬‬

‫‪ä"òùú íéèôùî úùøô‬‬ ‫נתחיל בספרות הרע"מ‪ :‬א‪ .‬החלק האחרון של זוהר לפרשת בא הוא מחיבור רע"מ המונה את המצוות‬ ‫המופיעות בפרשה זו‪ .‬המצווה האחרונה היא מצוות תפילין‪ ,‬שם )דף מג ע"א( מוסבר ומפורט סודן של‬ ‫כל אחת מארבע הפרשיות‪ ,‬והייחוד הנעשה בצירופן בתפלה אחת‪ .‬מכאן למדו עומק ההלכה של איסור‬ ‫הפסקה בין שתי התפילין‪ .‬לאחר ההסבר ששתי התפילין הן 'תקון פאר ויופי של המראות העליונות'‪,‬‬ ‫ולכן נקראים טוטפות‪ ,‬היופי נוצר על ידי ייחוד של המידה העליונה 'בינה' עם המידה התחתונה‬ ‫'מלכות'‪ ,‬ולכן תפלה של יד שהיא מלכות יש להמשיך את מדתה כלפי מעלה לתפלה של ראש שהיא‬ ‫בבחינת ז"א שיתייחדו כאחד‪ ,‬ולכן "צריך שלא יהיה פירוד ביניהם"‪ ,‬היינו שלא להפסיק ביניהם‪.‬‬ ‫קפידה זו של תוצאת איסור הפסק הנוצר בחשיבת הייחוד שנוי ומשולש ומרובע בעוד מקומות בספרי‬ ‫הזוהר ובעיקר בחיבורי רע"מ‪.20‬‬ ‫זו לשונו בסוף פרשת בא‪" :‬כתיב ועשית הישר והטוב'‪ ,‬הישר דא תפלה של יד לאמשכא )ס"א‬ ‫לאסמכא(‪ 21‬ליה בתפילין של ראש לאתיחדא כחדא‪ ,‬ותפלה של יד אקדים לשל ראש‪ ,‬ואצטריך דלא הוי‬ ‫פרודא בינייהו כלל"‪.‬‬ ‫מרהיטות לשונו משמע שמיקום אזהרתם הוא בין שתי התפילין‪ ,‬וכן נראה דעות גדולי מפרשי הזוהר‪:‬‬ ‫באדרא‪ ,‬כמעט שלא טעמו דבר שמשך ימים רבים‪ ,‬וגופם התעלה עד שהתקיימו רק על הרוח )אור יקר‪ ,‬כרך ח‪ ,‬עמ' עו(‪.‬‬ ‫ובאחד מפירושיו ל'תיקונים' הוא מבליט את ההבדלים בין החיבורים‪ ,‬אחרי שהוא מציג שלושה טיפוסים של עוסקים‬ ‫בתורה‪ :‬לומדי בפשט‪ ,‬פילוסופים‪ ,‬ולומדי סתרי תורה הוא‪ ,‬מתאר בקצרה את סדר עריכתם‪" :‬חיבור הפרשיות מהזוהר‬ ‫נתחבר דרך עראי שהיו דורשים בשעת הפסקת תלמוד משנתם בשמא ומתן הלכות התורה‪ ,‬אמנם חיבור זה ]תקונים[‬ ‫וחיבור רע"מ שיר השירים ופקודים ואדרא היה ממש פנייתם מכל וכל לחבר החיבור‪ ,‬והחיבור הזה הוא נוסף על כולם‪,‬‬ ‫ולזה העמיקו עניינו שהיה נמשך להם סודותיו מסוד זוהר הרקיע" )אור יקר על תקו"ז‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמ' טו(‪.‬‬ ‫]וכן היתה השקפת רבי נחמן מברסלב‪ ,‬כפי שנמסר ב'חיי מוהר"ן' )סי' שנט(‪" :‬פעם אחת אמר כמתמיה‪ ,‬אצל העולם‬ ‫הכל שווין‪ ,‬ספר הזהר והתיקונים‪ ,‬והמובן בדבריו היה שבאמת יש חלוק גדול ועצום בין ספר הזהר ובין התיקונים‪,‬‬ ‫אע"פ שספר הזהר הוא קדוש ונורא מאוד‪ ,‬אין לו שום ערך נגד קדושת וסודות של התיקונים" )שיחה זו לא נמצאת‬ ‫בדפו"ר ]למברג תרל"ד[‪ ,‬אלא נמצאת בהשמטות של מהדורת תרע"ג(‪.‬‬ ‫באחת משיחותיו עמד הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטר שליט"א על שיחה זו של רבי נחמן‪ ,‬וכלשונו‪" :‬וזהו דבר פלא‬ ‫וכו' שלא מצאנו שגדולי האחרונים יאמרו על דבר מחז"ל שהתקו"ז גבוה יותר מהזה"ק‪ ,‬אמנם לאחרונה מצאו כת"י‬ ‫של הרמ"ק‪ ,‬והוא כת"י שרבינו ודאי לא ראהו‪ ,‬כי בתקופתו היה כת"י זה טמון באוצרות המלכות באוצרות כת"י‪ ,‬ורק‬ ‫לאחרונה נמצאו עשרה אלפים עמודים מכת"י ונדפסו בעשרים כרכים‪ .‬שם מובא שהרמ"ק אמר שיש זוהר ויש זוהר‬ ‫חדש‪ ,‬וזוהר חדש הוא הרבה יותר גבוה מכל דברי הזה"ק ‪ ,‬וקדושתו כ"כ גבוהה "כמעט קרוב לקדושת התיקונים"‪,‬‬ ‫והוא ממש כדברי רבינו‪ .‬ומנין ידע רבינו דבר זה‪ ,‬אלא שמהיכן שידעו הרמ"ק ידעו גם רבינו‪ ,‬אוסף אמרים – חנוכה‪,‬‬ ‫מהדורת תשס"ט‪ ,‬עמ' רלד‪-‬רלב‪.‬‬ ‫לעומת הרמ"ק ‪ -‬האר"י התמקד יותר בגוף דברי הזוהר‪ ,‬ביארו ומצטט הימנו במידה רבה יותר מאשר ספרי‬ ‫התיקונים‪ .‬גישה זו בולטת ביתר שאת בחיבורו 'שער מאמרי רשב"י' המוקדש לפירושי הזוהר‪ ,‬הייחס לתיקונים שם‬ ‫הוא מעט מאוד‪.‬‬ ‫‪ 20‬גם רבי מנחם ריקאנטי מראשוני המקובלים באיטליה‪ ,‬וכנראה הראשון המצטט מתוך ספרות הזוהר‪ ,‬בסוף פרשת‬ ‫בא האריך לבאר את מבנה התפילין על פי סוד‪ ,‬ובתו"ד מתייחס גם לאיסור הפסקה‪ :‬לאחר שהוא מבאר את המדות‬ ‫בהם מרומזות הפרשיות והבתים‪ ,‬הוא מסיים עם הייחוד‪" :‬והרמז בהם 'ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור‬ ‫וילבישם'‪ ,‬לאדם ולאשתו‪ ,‬הרמז בהם לקב"ה ושכינת עוזו‪ .‬ולפיכך נקראו תפילין של ראש קדושה חמורה ותפילין של יד‬ ‫קדושה קלה‪ ,‬והשח ביניהם כמקצץ בנטיעות‪ ,‬אף כי אין מעכבות זו את זו‪ ,‬אין ייחוד שלם עד שיניח שתיהם"‪ ,‬ריקאנטי‪,‬‬ ‫ויניציה רפ"ג‪ ,‬סו"פ בא‪ .‬כעין דבריו כתב ב'שושן סודות'‪ ,‬סוד התפילין‪.‬‬ ‫‪ 21‬בהערותיו לזוהר העיר רבי דוד לוריא מביחוב שלכאורה חסרה כאן מילה אחת‪ ,‬וצ"ל‪" :‬הישר' דא תפלה של יד‪,‬‬ ‫'והטוב' לאסמכא! ומוסיף את הסברו‪" :‬ר"ל טוב הוא יסוד קשר היו"ד שבתש"י כדלקמן בסוף הפרשה‪ .‬וזה תרין דרגין‬ ‫וגוונין דקאמר‪ .‬וז"ש לאסמכא כו' רומז למ"ש בברכות 'והטוב בעיניך עשיתי‪ ,‬שסמך גאולה לתפלה דהיינו יסוד‬ ‫למלכות"‪ ,‬נפש דוד‪ ,‬צורף ל'יהל אור'‪ ,‬ווילנא תרע"ג‪ ,‬דף יא טו"ב‪.‬‬

‫‪å‬‬

‫‪øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî‬‬

‫‪ä"òùú íéèôùî úùøô‬‬ ‫רמ"ק‪ ,22‬רבי אברהם גלאנטי‪ ,23‬וכן פירש הגר"א מווילנא בהגהותיו לזוהר‪ .24‬ואילו רבי צבי הירש‬ ‫מזידיטשוב בספרו הענקי 'עטרת צבי' ביאר באופן שונה לגמרי‪ .‬ותמצית דבריו הם כך‪:‬‬ ‫הרע"מ מוסיף כאן סדרם של ר"ת על סדרם של רש"י‪ ,‬והם מרומזים בפסוק זה 'ועשית הישר והטוב'‪.‬‬ ‫"הישר" רומז לתפילין של רש"י שהוא בסוד אמא והם בכללם כמו תפילין של יד שהוא ג"כ בסוד אמא‪,‬‬ ‫וזהו 'ועשית הישר' דווקא במעשה הנעשה ביד וממשיך המוחין הרמוזים בתיבת יש"ר‪ .‬ואילו "הטוב"‬ ‫חל על תפילין של ר"ת‪ ,‬שהוא בסוד אבא‪ ,‬והטוב רומז ליסוד אבא‪ ,‬והם בכללם כמו תפילין של ראש‬ ‫שהוא ג"כ בסוד אבא‪ .‬ולכן צריך לסמוך תפלה של ראש – סוד מוחין דאבא – לתפלה של יד שהיא סוד‬ ‫מוחין דאמא‪ ,‬שיהיו מתייחדים כאחד‪.‬‬ ‫לאחר אריכות גדולה בא רבי צבי הירש לידי מסקנה שהייחוד הנכון אינו מתבצע אלא כשמניח שני‬ ‫הסדרים יחדיו‪ .‬וזהו כוונתם 'ואלין אינון תפלה של יד ותפלה של ראש‪ ,‬ואינון כללא חדא בלא פירודא'‪:‬‬ ‫שתפילין של רש"י הם בסוד מוחין דאמא כמו תפילין של יד‪ ,‬ושל ר"ת הם בסוד מוחין דאבא כמו‬ ‫תפילין של ראש‪ ,‬וכשמניח שניהם ביחד‪ ,‬נמצא בשעה שמניח שני השל יד ביחד‪ ,‬הוא מניח מוחין דאמא‬ ‫עם מוחין דאבא בפעם אחת בלא שום פירוד‪ .‬כן כשמניח תפלה של ראש של שני הסדרים ביחד‪ ,‬הוא‬ ‫מניח מוחין דאבא עם מוחין דאמא בבת אחת‪ ,‬נמצא שאין ביניהם שום פירוד‪.25‬‬ ‫ב‪ .‬בהקדמה לתיקוני זוהר )דף ג ע"א( בשם רע"מ מבאר בארוכה ש"המשכילים" בעלי הקבלה עובדים‬ ‫את הבורא בייחוד קב"ה ושכינתו‪ ,‬היינו בכל פעם שמזכירים שם שמים או בעת קיום מצוה משלבים‬ ‫יחד הוי"ה ואדנ"י‪ ,‬ועי"ז מקשרים יחד מידות המלכות עם ז"א אדנ"י‪ .‬נעתיק את לשונו עם הגהות‬ ‫הכרחיות מהמפרשים על אתר‪:‬‬ ‫"כמה מלאכים דאינון חיוון דמרכבתא‪ 26‬וכו' לקבל אלין אזכרות דאינון יאהדונה"י בין בקריאת שמע‬ ‫בין בצלותא בין בשירות ותשבחות והודאות‪ ,27‬דבכל אזכרה דיפוק מפומוי בכל אתר ואתר ובכל ממלל‪,‬‬ ‫‪ 22‬רבי אברהם אזולאי העתיקו באור החמה‪ ,‬פ' בא דף נא טו"ד‪.‬‬ ‫‪ 23‬אור החמה‪ ,‬דף נב טו"א‪.‬‬ ‫‪" 24‬לאתייחדא – להתייחד זו"נ שהן תש"ר ותש"י‪ ...‬שלא להפסיק‪ ,‬ביניהן כמ"ש )סוטה מד( הסח בין תפילין לתפילין‬ ‫כו' דשת"ר באין להתייחד עם תש"י"‪ ,‬יהל אור‪ ,‬ווילנא תרע"ג‪ ,‬חלק שמות דף ג ע"א‪ .‬ראה התייחסות הרמ"ז לביאור‬ ‫דברי הזוהר‪ ,‬בספרו 'זר זהב'‪ ,‬ירושלים תשע"ג‪ ,‬עמ' נט‪.‬‬ ‫כפירוש הגר"א כן נראה מהלכו של רבי אליעזר צבי ספרין מקומרנא שהקפידה היא בין שני זוגי התפילין‪ ,‬דמשק‬ ‫אליעזר על זוהר‪ ,‬על אתר‪ .‬כן אביו – רבי יצחק אייזיק מקומרנא ב'שלחן הטהור' שלו לא התעלם מהקפדה זו של איסור‬ ‫שיחה עד ק"ש‪ ,‬וכתב )סי' כה סע' ה(‪ :‬אסור להפסיק בדיבור בין תפילין ש"י לתפילין ש"ר‪ ,‬ועבירה היא בידו"‪.‬‬ ‫‪ 25‬עטרת צבי‪ ,‬סוף בא; פרי קודש הילולים‪ ,‬למהרג תקצ"ג‪ ,‬סוף שער התפילין‪ .‬לאחרונה ההדיר אב"ד קאסאן‪-‬בני ברק‬ ‫שליט"א את ספר 'עטרת צבי' מחדש עם הוספות רבי צבי אלימלך מדינוב על הגליון‪ ,‬ואילו כאן לא העיר מהרצ"א דבר‪,‬‬ ‫עטרת צבי‪ ,‬בני ברק תשס"ט‪ ,‬כרך ב' עמ' פו‪-‬צ‪.‬‬ ‫תיתי ליה להגה"צ רבי נתנאל ספרין אדמו"ר מקומרנא‪-‬ירושלים שליט"א שהקדיש עבורי מזמנו היקר‪ ,‬ופתר את‬ ‫ספוקתיי בסוגיא סבוכה זו‪ .‬כשהצעתי לפניו את ביאורו של העט"צ‪ ,‬ופליאתי בצידו בהבנת פלפולו ומסקנתו המחודשת‪,‬‬ ‫ענה ואמר‪ :‬שמה מאוד תואם מסקנתו זו‪ ,‬שהרי הרע"מ‪ ,‬ורק הרע"מ סובר שיש להחמיר ולהניח את שני הסדרים של‬ ‫התפילין! ושפ"י‪.‬‬ ‫‪ 26‬רמ"ק בביאור האריך לפרט באיזה מלאכים מדובר ופעולותם לגבי העלאת העולמות‪ ,‬אור יקר‪ ,‬תיקונים כרך ב‪ ,‬עמ' קמד‪.‬‬ ‫‪ 27‬ראה פירוש 'שעת רצון' לרבי שלמה הכהן‪ ,‬שאלוניק תק"פ‪.‬‬

‫‪æ‬‬

‫‪øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî‬‬

‫‪ä"òùú íéèôùî úùøô‬‬ ‫צריך לכוונא דיבורא באדנ"י קול ביהו"ה‪ ,‬וליחדא לון כחדא ביחודא‪ 28‬דאיהו יחיד נעלם דמחבר לון‬ ‫ומייחד לון כחדא‪ ,‬וביה צריך הכוונה דלא תלייא למימר ביה קול ודבור אלא מחשבתא‪ .‬כד נחית‬ ‫‪30‬‬ ‫קודשא בריך הוא בקריאת שמע‪ 29‬אתמר בחיון )ס"א בהון( ]יחזקאל א‪ ,‬כד[ ואשמע את קול כנפיהם‬ ‫בעשר מיני הלולים‪ ,31‬בשיר פשוט דאיהו י' כתר‪ ,‬כפול דאיהו י"ה חכמ"ה ובינ"ה‪ ,‬משולש ביה"ו דאיהו‬ ‫‪32‬‬ ‫חס"ד גבור"ה תפאר"ת‪ ,‬מרובע ביהו"ה דאיהו נצ"ח הו"ד יסו"ד מלכו"ת‪ ,‬דנטרין צפרא קדישא‬ ‫ישראל בינייה‪ 33‬וקראן בה לישראל דאיהו עמודא דאמצעיתא והיינו שמע ישראל‪ ,34‬הא נחית לגבה צריך‬ ‫לקשרא ליה בהדה‪ 35‬ולייחדא לון ביחודא חדא בלא פירודא כלל‪ ,‬ובגין דא מאן דשח בנתיים עבירה היא‬ ‫בידו ההיא שיחה"‪.36‬‬

‫‪" 28‬תדע דעיקר היחוד הוא על ידי עילת העילות שהוא פנימיות הספירות‪ ...‬לפיכך בכל כוונת מצוה צריך להיות לשם‬ ‫יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה על ידי ההוא טמיר ונעלם"‪ ,‬רבי אברהם אבלי מדרוהוביץ‪ ,‬באר אברהם‪ ,‬לבוב תרכ"ט‪.‬‬ ‫מן הצורך לציין שרבי צבי הירש מזדיטשוב בהגיע לידו חיבור זה התפלא‪" :‬והיה מפליא את השגת המחבר ושיבח אותו‬ ‫לפני תלמידיו הרבה‪ ,‬ואמר שבעיניו יפלא לחבר חיבור כזה" )לשון תלמידו רבי יצחק אייזיק מקומרנא(‪ .‬על סוד‬ ‫והשתלשלות הייחוד האריך רמ"ק באור יקר‪ ,‬עמ' קמד‪-‬ה‪.‬‬ ‫‪" 29‬רצה לומר‪ ,‬כי ידוע בקרי"ש יורדין מוחין דגדלות מאימא‪ ,‬שנצח הוד יסוד דאימא שבהם מתלבשין המוחין יורדין‬ ‫ומתלבשין בז"א‪ ,‬ואז הוא נעשה גדול בן י' ספירות"‪) ,‬הגהות רבי יצחק אייזיק מפלאצק‪ ,‬באר יצחק‪ ,‬זאלקווא תקל"ח;‬ ‫וראה 'שעת רצון'(‪.‬‬ ‫‪" 30‬כל כנף באדני‪ ..‬ולכן כנף הוא גם כן מלשון כנופייא‪ ,‬וגם כי כנף פירושו לשון קצה הוא סוף דלעילא והתחלה דלתתא‪,‬‬ ‫ובעשר הללויה שהם ביצירה נעשה הכנה לקול ודיבור דקריאת שמע הנעשה באח"ד‪ ,‬ולכן אסור להפסיק בדיבור גם‬ ‫בפסוקי דזמרה"‪) ,‬הגהות רבי ישראל המגיד מקאז'ניץ‪ ,‬אור ישראל‪ ,‬טשרנוביץ תרכ"ב(‪.‬‬ ‫‪" 31‬כל השמעת קול בשיר הוא התעוררות מיין נוקבים מלמטה למעלה לקבל שפע‪ ,‬ובקריאת שמע בקו"ר בבריאה הם‬ ‫מתעוררים לקבלו בשיר פשוט הוא כתר‪) ,"...‬כסא מלך(; וראה בארוכה באור יקר‪ ,‬עמ' קמו‪.‬‬ ‫‪ 32‬את המשל לצפורים ביאר בארוכה באור יקר‪ ,‬עמ' קמו‪.‬‬ ‫ובקצור ביאר רבי מנחם מנדל בודק‪" :‬ומי המה השמורים‪ ,‬ישראל‪ ,‬כי ישראל ע"י מעשיהם הטובים וזכיותם‬ ‫מועילים לשכינה וקוראים להעלה ישראל דלעילא ז"א קדישיא שירד לגבה‪ ,‬והיינו שמע ישראל שבהו תכלית הכוונה‬ ‫בשמע ישראל"‪) ,‬זכרון מנחם‪ ,‬למברג תרל"ה‪ ,‬דף ד ע"ב(‪.‬‬ ‫‪" 33‬ההיא שיחה‪ ,‬וקשרין לי' בהדה א"ח עם ד' "‪) ,‬ביאור הגר"א‪ ,‬העתקת רבי מרדכי ב"ר דובער‪ ,‬מתוך עצם כתב‪-‬ידו‪,‬‬ ‫נדפסו בראש החיבור(‪.‬‬ ‫‪" 34‬היינו שבמילת ישראל צריך לכוין להמשיך להכניס בז"א מקיפין דיניקה דאימא ופנימיים דיניקה דאבא"‪) ,‬שעת‬ ‫רצון(‪.‬‬ ‫‪" 35‬שצריך מקודם להניח תפילין שבשעת ק"ש יהיה קשור בתפילין ומייחד בק"ש"‪ ,‬תקו"ז עם ביאור הגר"א‪ ,‬ווילנא‬ ‫תרכ"ז‪ ,‬דף ד ע"א‪.‬‬ ‫‪" 36‬בכל מקום ומקום שהוא הייחוד‪ ,‬חלילה להפסיק בשום דיבור‪ ,‬כי הוא מפריד בין קודשא בריך הוא ושכינתיה‪ ,‬ולכן‬ ‫בין 'אמת' ל'ויציב' לא יפסיק‪ ,‬וכן בין גאולה לתפלה ובין תפילין של יד לתפילין של ראש‪ ,‬וכדומה אסור להפסיק"‪,‬‬ ‫)זכרון מנחם(‪.‬‬ ‫"פירוש‪ :‬בא ללמד גם למי שקורא ק"ש בלא ברכות‪ ,‬אלא קורא ק"ש בעונתה או על המטה‪ ,‬או ביום אחר שעבר‬ ‫זמנה"‪ ,‬רבי יוסף חיים הבבלי‪ ,‬תקו"ז עם פירוש בניהו‪ ,‬ירושלים תרס"ג‪ ,‬דף ו ע"ב(‬ ‫תרגום הקטע על פי 'מתוק מדבש'‪ :‬הנה כמה מלאכים אשר הם חיות המרכבה וכו' על כולם נאמר ופניהם וכנפיהם‬ ‫פרודות לפיו של אותו המתפלל בכוונה‪ ,‬כי יש למלאכים ד' פנים כנגד ד' אותיות שם הוי"ה‪ ,‬וד' כנפים נגד אותיות‬ ‫אדנ"י‪ ,‬והם מקבלים ומעלים מפה האדם את שני שמות אלו‪ .‬לכן‪ ,‬בין בק"ש בין בתפלה‪ ,‬בין בשירות ותשבחות‪ ,‬יש‬ ‫לשלבם יחד‪ .‬כי בכל שם המוצא מפיו‪ ,‬בכל מקום‪ ,‬ובכל דבור‪ ,‬צריכים לכוין הדבור בשם אדנ"י‪ ,‬והקול בשם הוי"ה‪,‬‬ ‫ולייחד אותם כאחד‪ ,‬באחדותו של ההוא יחיד נעלם‪ ,‬המחבר אותם ב' השמות‪ .‬ובו צריכים כוונה‪ ,‬שלא שייך לומר בו‬ ‫קול ודבור רק מחשבה‪.‬‬ ‫כשיורד הקב"ה בקריאת שמע להעלות את השכינה לאצילות לצורך הייחוד‪ ,‬נאמר בחיות הקודש ואשמע את קול‬

‫‪ç‬‬

‫‪øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî‬‬

‫‪ä"òùú íéèôùî úùøô‬‬ ‫מכאן ממשיך התיקונים לבאר את התועלת בייחודים במצוות‪ ,‬הרי הז"א כלול מהמוחין הנמשכים ע"י‬ ‫ד' הפרשיות והארתם נותן ז"א למלכות עם תפילין של יד גם ללא ייחוד‪ ,‬א"כ מה תועלת קשרם‬ ‫וחיבורם‪ ,‬ומסביר‪:‬‬ ‫‪40‬‬

‫"ואמאי‪ 37‬קשרין ליה בהדה לא"ח‪ 38‬עם ד'‪ 39‬כלולא מארבע פרשיין‪ ,‬בגין דלא יהא פרח מינה‬ ‫ואשתארת יחידה איכה ישבה בדד‪ ,‬ובגין דא קשרין ליה בהדה בכמה קשורי דתפילי בכמה קשורי‬ ‫דציצית דלא יזוז מינה‪ ,41‬וכל קשר איהו מסטרא דאת י'‪ 42‬ותרין קשרין אינון‪ ,‬דאינון קשר דרישא קשר‬ ‫דדרועא שמאלא‪ ,43‬ואינון י"י מן יאהדונה"י‪ ,‬יהו"ה ארבע פרשיין דתפילי‪] 44‬דברים כח‪ ,‬י[ וראו כל עמי‬ ‫הארץ כי שם ה' וכו' אדנ"י ארבע בתי דתפילי‪ ,45‬אהי"ה אשר אהי"ה מלגאו דתפילי‪ ,‬בכ"א אזכרות‬

‫כנפיהם לפי שע"י השיר נולה המ"ן מלמטה למעלה ועי"ז נשפע להם שפע רב וכו'‪ .‬בני ישראל נוטלים ביניהם את‬ ‫הציפור הקדוש ]=שכינה[‪ ,‬היינו המלכות בהארת חכמה‪ ,‬וקוראים ומזמינים בה לישראל שהוא ]ז"א[ עמוד האמצעי‪,‬‬ ‫וזהו הכוונה 'שמע ישראל'‪ ,‬כי שם 'שמע' הוא מלכות שמקבלת מע' הגדולה של 'שמע'‪ ,‬וישראל הוא ז"א היורד למלכות‬ ‫ע"י מצות ק"ש‪ ,‬ואז צריך לקשר את הז"א עם המלכות ע"י קשר של תפילין‪ ,‬ולייחד אותם בייחוד אחד בלי פרידה כלל‪.‬‬ ‫ולכן מי ששח 'בינתיים' עבירה היא בידו‪.‬‬ ‫‪" 37‬צריך לומר ובמאי‪ ,‬ור"ל כיצד קושרן"‪) ,‬ביאור הגר"א(‪ .‬ב'זכרון מנחם' הביא את הגהת הגר"א‪ ,‬וביארו‪" :‬פירוש‬ ‫באיזה מקומות קשרינן להו"‪.‬‬ ‫מן הצורך לציין‪ ,‬שכרמ"ק כן הגר"א התייחס לתיקונים ביתר שאת‪ ,‬כפי שבולט פירושו הענקי לחיבור זה‪ ,‬כולל‬ ‫תקו"ז חדש ורע"מ‪ ,‬לעומת גוף ספר הזוהר שפירושו אינו ברצף‪ ,‬וד"ל‬ ‫‪" 38‬ט' ספירה דז"א" )הגהות מהרצ"א‪ ,‬פשמישל תרנ"ט‪ ,‬ס"ק כג(‬ ‫‪" 39‬א' של א"ח היא כתר‪ ,‬וח' היא שמינית‪ ,‬בינה שמינית ממטה למעלה‪ ,‬ויסוד שמינית ממעלה למטה עם ד' מלכות"‪,‬‬ ‫)ביאור רבי אברהם בן הגר"א(‪.‬‬ ‫"מלכות" )הגהות מהרצ"א(‪.‬‬ ‫‪ 40‬שלא יפרח ז"א למעלה לאימא‪ ,‬והמלכות תישאר לבד‪" .‬כי מי שאינו מייחדם עושה פירוד ח"ו"‪) ,‬זכרון מנחם(‪.‬‬ ‫‪" 41‬עמודא דאמציעתא יורד למלכות לקשרא ליה בהדה בציצית ותפילין‪ .‬והקורא ק"ש בלא תפילין וציצית מעיד עדות‬ ‫שקר כמו שאמרו חז"ל ]ברכות דף יד ע"ה[‪) ,‬כסא מלך(‪ ,‬כן נגע בהערה זו רבי חיים פאלאגי' בהגהותיו ל'תקו"ז‪" :‬עיין‬ ‫לעיל דף ב דאמרו דמאן דלית ליה תפילין בשעת ק"ש‪ ,‬ועיין החידושי על הזוה"ק סדר שלח דף קעה ע"א‪ ,‬ולקמן תקון ו'‬ ‫דף כב ע"ב" )זכירה לחיים‪ ,‬דף מו טו"א( רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב בהגהותיו האריך יותר‪" :‬מכאן נראה שגם‬ ‫לבישת הציצית‪ ,‬בחיוב הם בשעת ק"ש‪ ,‬ובגמרא דילן אמרו‪ :‬הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר‪ ,‬ונראה‬ ‫ע"פ דברים האלה ]בתיקונים[ שצריך לעשות על ידו קש"ר‪ ,‬וכיון שאינו עושה כן‪ ,‬מתהפך ח"ו לשק"ר‪ ,‬לפ"ז הה"ד בלא‬ ‫ציצית" )הגהות מהרצ"א‪ ,‬ס"ק כט(‪.‬‬ ‫‪" 42‬כי ביו"ד הוא קוצא ושבילא והם ג"ר וג' אמצעיים וד"ת"‪) ,‬ביאור ר' אברהם בן הגר"א(; וראה זכרון מנחם‪.‬‬ ‫"ר"ל מצד אות י'‪ ,‬כי הי' הוא בחינת אור‪ ,‬והקשר בא מצד הכאת אור ישר ואור חוזר כדאיתא ]בפע"ח[ פ"ה משער‬ ‫התפילין‪ ,‬ולא תטעה שהיא אות יוד ממש" )הגהות רבי צבי הירש מזידיטשוב‪ ,‬צבי לצדיק‪ ,‬ירושלים תשי"ט‪ ,‬דף יב ע"ב(‪.‬‬ ‫"כי יוד סתום ולית חיורא בגויה כמ"ש בזוהר שה"ש לכן הוא קשור וסתום‪ ,‬וע"ל דף ה דמפרש ד' אתוין אדנ"י‬ ‫מפתחות די' בשם אדנ"י‪ ,‬וד' אתוין הוי"ה מפתחות פנימיים די' דהוי"ה וכן הכא בד' פרשיות דשת"ר וש"י‪) ,"...‬רבי‬ ‫אריה ליב אלתר מגור‪ ,‬שפת אמת על תקו"ז‪ ,‬דף ב טו"ג(‪.‬‬ ‫‪" 43‬קשר של ראש – ד' לאה מקושר עם זעיר אנפין‪ ,‬וקשר של יד – יסוד דזעיר אנפין מקושר עם נוקביה – רחל"‪) ,‬זכרון‬ ‫מנחם(‪.‬‬ ‫‪" 44‬בין של ראש ובין של יד"‪) ,‬אור יקר‪ ,‬עמ' קמח(‪.‬‬ ‫‪" 45‬הוא בשל‪-‬יד כדלקמן דף ח ע"ב‪ .‬ולא נחית הכא אלא לפרושי שם הוי"ה ואדנ"י דאיתנייהו בתפילין‪ ,‬ומפרש והולך‬ ‫דתפילין דרישא הוא דז"א הוי'‪ ,‬ודיד דנוקבא והתפילין דז"ר הוא אימא עילאה‪ ,‬ובהו תפילין של‪-‬ראש ותפילין של‪-‬יד‬ ‫אנו מניחים לקשר זו"ן"‪) ,‬ביאור הגר"א(‪.‬‬ ‫"ונראה דבראש הוא קשר ד' הוא מה שקושר בשכלו את הנוקבא‪ ,‬אבל ביד הוא קשר של יוד שהנוקבא זוכרת את‬ ‫בריתו וקושרת אותו בשכלה‪ ,‬ודי בזה"‪) ,‬אור ישראל(‪.‬‬

‫‪è‬‬

‫‪øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî‬‬

‫‪ä"òùú íéèôùî úùøô‬‬ ‫דתפילין דרישא ובכ"א אזכרות דתפילין דיד‪ ,46‬ודא אימא עלאה‪ 47‬תפילי דמארי עלמא קארינן ליה‪,48‬‬ ‫תפילין על רישא דעמודא דאמצעיתא ]שמע ישראל[ כסי ליה אימא בגדפאה דאינון רצועין דתפילין‬ ‫וקשרין ליה ישראל‪ 49‬בשכינתא תתאה בתפילין דיד‪ ,50‬וליה אמרינן שמע ישראל‪."...51‬‬ ‫לגבי מיקום ההפסק‪ ,‬מצאנו שניים מחשובי המפרשים שמבארים כל אחד בדרך שונה‪ .‬רמ"ק מבאר‬ ‫שכשם שאסור להפסיק בין ש"י לש"ר‪" :‬כך אסור להפסיק בין גאולה לתפלה‪ ,‬ממש נרגן מפריד אלוף‬ ‫והיא עבירה בידו ההיא שיחה‪ ,‬לא ח"ו התפלה עצמה אלא שהוא מתפלל בלי ייחוד‪ ,‬שהשיחה עצמה‬ ‫שהפסיק היא עבירה העושה ערוה ופירוד והוא בין אחים יפריד‪ ,‬ונאמר עבירה בידו מפני שאחיזת העבירה‬ ‫למטה בידו וודאי‪ ,‬בבחינת הנקבה שבה אחיזת הדיבור וודאי‪ ,‬ולכך הקיצוץ בשיחה ולא בקול בעלמא"‪.52‬‬ ‫ואילו רבי שלום בוזגלו‪ ,53‬בפירושו המפורסם 'כסא מלך'‪ ,‬מפרש בדרך שונה לגמרי‪ .‬לדעתו הייחוד‬ ‫מקשר את הנחת התפילין עד קריאת שמע‪ .‬בד"ה 'צפרא קדישא' כתב‪" :‬ולא ישיח בין הנחת תפילין עד‬ ‫שיקרא שמע‪ ,‬כי סוד תפילין של ראש הם מוחין לזעיר‪ ,‬ותפילין של יד למלכות‪ ,‬ומיד שיש להם מוחין‬ ‫יקרא לישראל להזדווג עם כלתו‪ ,‬גם לא ישיח בין תפלה של יד לשל ראש‪ ,‬גם לא ישיח בין גאולה‬ ‫לתפלה‪ ,‬אלא יסמוך קרי"ש לי"ח ברכות"‪ .‬הרי לנו חידוש עצום‪ ,‬שכוונתם היא שהייחוד נמשך מהנחת‬ ‫שני התפילין ועד קריאת שמע‪.‬‬ ‫הוא חזר ושנה מהלך זה להלן בד"ה ואינון ה' מן יאהדונה"י‪" :‬קשר של ראש‪ ,‬הגם שהוא ד' רומז לאות‬ ‫י'‪ .‬וז"ל זו"ח בתיקונים חדשים‪ :‬והכי צריכין ישראל לנטלא יונה קדישא לקשרא לה בקשורה דתפילין‪.‬‬ ‫ומיד יקרא לבעלה דאיהו ישראל דלעילא וכו'‪ .‬וע"כ השח ביניהם עבירה היא בידו‪ .‬אלא מיד כשקשר‬ ‫מלכות בתפילין יקרא לבעלה בק"ש‪ .‬ואפשר שק"ש דקרבנות תועיל לזה‪ .‬לכן ירא שמים משיניח‬

‫"צ"ע כפי המקובל מדברי האריז"ל כי אדני לבית אחד נפש לתפילין של יד כמבואר ]בפע"ח[ פ"א מכוונת תפילין‪,‬‬ ‫ואני מתיירא להגיד ומתיירא להמציא איזה סברא עוד יערה עלינו רוח ממרום‪.‬‬ ‫שוב נזכרתי שלקמן דף ט ע"א ]מעתיק לשונו[ ולפי המובן שם רצה לומר הגם שאין בה אלא בית אחד בתפלה של‬ ‫יד‪ ,‬עם כל זה נחשב לד'‪ ,‬כי היא ביתא חמישאה וכוללת בתוכה ד' בתי אהיה‪ ,‬ולפ"ז אדנ"י ד' בתי דתפילין הנאמר כאן‪,‬‬ ‫היינו דיד‪ ,‬ונקראים ד' בתים בדרך השאלה‪ ,‬ובמקום אחר נאריך בזה להבים דבר על סודו ביסוד מוסד בטעם מתוק"‪,‬‬ ‫)צבי לצדיק(‪.‬‬ ‫‪" 46‬רצה לומר כ"א אזכרות של תפילין דראש ושל יד הם כנגד שם אהיה שהוא מי' ספרות כל אחד"‪) ,‬באר יצחק(‪.‬‬ ‫‪" 47‬רצה לומר שם אהי' "‪) ,‬ביאור הגר"א(‪.‬‬ ‫"תפילין של ראש הוא תפילין דזעיר אנפין שהן מוחין דאימא שבו‪ ,‬והם תפילין דרש"י‪ ,‬כי מוחין דאבא מכוסים‬ ‫במוחים דאימא‪ ,‬ולכך לא נזכרו"‪) ,‬זכרון מנחם(‪.‬‬ ‫‪ 48‬קטע זה ביאר ר' אברהם בן הגר"א בארוכה‪.‬‬ ‫‪" 49‬ר"ל שתפילין דרישא אנו מניחים בבחינת ז"א שהוא מניח‪ ,‬אבל תפילין של יד אנו מניחים בבחינת עצמנו לקשר‬ ‫זו"ן"‪) ,‬ביאור הגר"א(‪.‬‬ ‫‪" 50‬אם כן קשר של תפילין דראש הוא דקשרין לשכינתא עמיה"‪) ,‬כסא מלך(‪.‬‬ ‫‪" 51‬כי ז"א נקרא ישראל זוטא‪ ,‬ופרצוף ישראל סבא הוא בפרצוף אבא מטבורו ולמטה‪) ,"...‬כסא מלך(‪.‬‬ ‫‪ 52‬אור יקר‪ ,‬תקו"ז‪ ,‬ירושלים תשל"ג‪ ,‬כרך ב עמ' קמז‪.‬‬ ‫‪ 53‬פלאי‪ ,‬שר' שלום היה אחד מהמקובלים הפוריים ביותר שקמו לעם ישראל‪ ,‬ולמרות זאת פרטים מעטים ידועים לנו‬ ‫אודות תולדותיו‪ ,‬והליכות בקודש‪.‬‬

‫‪é‬‬

‫‪øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî‬‬

‫‪ä"òùú íéèôùî úùøô‬‬ ‫תפילין לא ישיח עד אחר ובא לציון גואל"‪.54‬‬ ‫ר' שלום ממשיך ואומר שיש מקום להסתייג מפירוש זה ולומר שכוונתם לאיסור הפסק בין התפילין‬ ‫דווקא‪ ,‬להבנה זו הגיע על ידי הקטע השני בתיקונים‪ ,‬ולשם כך מעתיק את לשון התיקונים להלן דף ט‬ ‫]לשונו יובא להלן[‪" :‬ומלשונם גם נראה שהקפידה היא שלא ישיח בין תפלה של יד לשל ראש‪ ,‬אם לא‬ ‫שנאמר דקאי אלעיל שאמר זמירות וכו'‪ ,‬ואז לא ישיח בין הזמירות לתפילין‪ ,‬ודוחק לפרש כן‪ .‬ובתקו"ז‬ ‫חדש לו ע"ב מפורש ואם סח בין תפילין של יד לתפילין של ראש עביד פירודא ביחודא וגו'‪ ,‬ושם בדף יא‬ ‫ע"ב וז"ל אית דתפילין דקשיר לון לקודש אבריך הוא ושכינתיה‪ ,‬ומאן דשח בינתיים"‪.55‬‬ ‫הבה נעיין בקטעי הזוהר שר' שלום מציין להם‪ ,‬וננסה להבין את רמזיו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬להלן בדף ט ע"א חוזר הרע"מ על אותו רעיון‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫"ועוד' ה' דיד כהה דאיהו יונה קדישא‪ ,56‬מצפצפאן‪ 57‬לה בנהא בכמה צפצופין דזמירות שירות ותשבחות‬ ‫והודאות עד דנחתין לה לגבייהו‪ ,‬הא נחתין לה לגבייהו‪ ,58‬קשרין לה ברצועה‪ 59‬דאיהי ו' שית תיבין‬ ‫דיחודא‪ ,‬והיינו רזא ]שמות יג‪ ,‬ט[ והיה לאות על ידכה‪ ,‬קשורא דתרוייהו דא י'‪ ,60‬ודא יחוד‪ ,‬ובגין דא‬ ‫בקשורא דתרוייהו‪ 61‬מאן דשח שיחה בינייהו‪ 62‬דאיהי שיחת חולין‪ 63‬עבירה היא בידו‪ ,64‬דעבד בה פרודא‬

‫‪ 54‬דבריו צויינו אצל‪ :‬רבי חיים יעקב קרויזר דיין בדאלינא‪ ,‬באר יעקב‪ ,‬סי' כה סע' ט; רבי יחיאל מיכל גולד‬ ‫ממונקאטש‪ ,‬מאסף כל המחנות‪ ,‬סי' כה ס"ק סז‪.‬‬ ‫‪ 55‬תקו"ז ע"פ ביאור כסא מלך‪ ,‬אמסטרדם תקכ"ט‪.‬‬ ‫הפלא‪ ,‬שאינו מציין לזוהר סוף פ' בא‪ ,‬ויתירה מזאת‪ ,‬בפירושו 'מקדש מלך' לזוהר שם גם אינו מפרש ביאור לשח‬ ‫שיחה‪.‬‬ ‫‪" 56‬הוא ה' אחרונה שבשם כמ"ש לקמן‪ ,‬ואמר 'ועוד' משום דלמעלה קמפרש ד' אותיות הוי"ה משום ה' אחרונה כנ"ל‪,‬‬ ‫ועכשיו מפרש והולך ג"כ כל השם"‪) ,‬ביאור הגר"א‪ ,‬דף י ע"א(‬ ‫"ה' היא ד' ויוד תוך הד' ומסטרא דה' עילאי חבוש ובה תתאי כבוש‪ ,‬דה' עילאי חבוש על ראש הו' ובה' תתאי סוף‬ ‫הו' כבוש בסוד גימל‪) ,...‬שפת אמת‪ ,‬דף ד ע"ב(‪.‬‬ ‫‪" 57‬הן פסוקי דזמרה"‪) ,‬ביאור הגר"א(‪ .‬מן הצורך להעיר שבמקומות אחרים ביאר הגר"א שהכוונה לפסוקי דזמרה‬ ‫ושירת הים! )בביאורו לתיקונים מזוה"ח‪ ,‬דף ו טו"ב‪ ,‬יג טו"ב)‪.‬‬ ‫‪" 58‬כבר פירשתי בשערים הקודמים כי ענייני תיקון האדם בתפלה הן במעשה ודיבור‪ ,‬ומה שהאדם מתקן על ידי מעשה‬ ‫דהיינו ציצית ותפילין חוזר ומתקן על ידי זמירות ותפלה מיושב ומעומד דהיינו דיבור‪ .‬ודרך כלל ציצית במעשה כנגד‬ ‫הכסא וכנגדו הזמירות‪ ,‬ותפלה של יד היא תפלה מיושב – ק"ש וברכותיה היא כנגד מדת המלכות‪ ,‬ותפלה של ראש הוא‬ ‫צלותא דעמידא והיא כנגד ת"ת‪ .‬ולזה יש להוכיח מענין סוד הדיבור אל המעשה ומענין המעדה אל הדיבור‪ ,‬ולזה תמצא‬ ‫מביא ראיה מענין התפילין לק"ש ומק"ש לתפילין וכיוצא‪) "..‬אור יקר‪ ,‬כרך ג‪ ,‬עמ' יא(‬ ‫‪" 59‬ר"ל כאן סוד תפילין וק"ש דאינון ברזא חדא דנחתין לה בברכה דתש"י וקשרין לה ברצועה שהיא ו' והקשר שהוא י'‬ ‫יסוד והוא הייחוד בין זו"ן‪ .‬וכן הק"ש דנחתין לה כנ"ל וקשרין בשית תבין זהו שמע ישראל והקשר הוא אחד שהוא‬ ‫היחוד והוא יסוד שהיא תיבה ששית משית תיבין‪ ,‬וכנגד תפילין של ראש שהוא ו' הוא ח"י ברכאן לפיכך שניהם מעומד‬ ‫כמ"ש בזהר שצריך לאחזאה בעובדא ובמילולא"‪) ,‬ביאור הגר"א(‪.‬‬ ‫‪" 60‬זה סוד קשר תפילין של יד שמרומז בפסוק 'לאות על ידכה' ‪ -‬יד כהה‪ .‬שהוא יסוד דזעיר אנפין שמקושר בתפלה של‬ ‫יוד שבמלכות‪ ,‬כי אות הוא הקשר יסוד רזא 'על ידכה' יד כהה תפילין של יד תפילין של רחל‪ ,‬וזהו שסיים דא י' ודא‬ ‫יחוד הוא היסוד י' זעירא ודא יחוד‪ ,‬כי עיקר המייחד והמזווג הוא היסוד‪ ,‬ולכן אסור לעשות פירוד בין כל הדברים‬ ‫הרומזים לזעיר ונוקבא שהן ו"ה‪ .‬תפילין של ראש דזעיר אנפין שהוא ו' דהוי"ה‪ ,‬אינו ה' עילאה מוחים דאמר על ברא‪,‬‬ ‫מה שאין כן תפילין של יד תפילין של רחל מוחין דזעיר אנפין על נוקביה כנודע‪) ,....‬זכרון מנחם‪ ,‬דף טו טו"ד(‪.‬‬ ‫‪" 61‬רצה לומר‪ ,‬עד שיניח של‪-‬ראש‪ .‬וכן בין גאולה לתפלה"‪) ,‬ביאור הגר"א(‪.‬‬

‫‪àé‬‬

‫‪øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî‬‬

‫‪ä"òùú íéèôùî úùøô‬‬ ‫בין ו"ה דאיהו עמודא דאמצעיתא ומלכותיה‪ .‬תפילין דרישיה דקודשא בריך הוא דאיהו ו'‪ ,‬איהי ה'‬ ‫עלאה‪ ,‬אימא עלאה עטרת תפארת‪ ,65‬עלה אתמר ]יחזקאל כד‪ ,‬יז[ פארך חבוש עליך‪ ,‬אלו תפילין‬ ‫שבראש‪ ..66...‬ובגין דא אוקמוה מארי דתלמודא ירושלמי הויות באמצע"‪.67‬‬ ‫כאן פירש הרמ"ק‪:‬‬ ‫"וענין מאן דשח שיחה בינייהו‪ ,‬לאו היינו כענין מאן דשח בין ראש ויד גופייהו‪ ,‬דאלו התם אפילו שיחת‬ ‫קודש אסורה‪ ,‬אמנם הכא דווקא מאן דשח בינייהו דאיהי שיחת חולין‪ ,‬כי שיחת קודש מותרת שהרי‬ ‫הוא שח בברכה שמצותה משעת הנחה ועד שעת קשירה‪ ,‬והרי ממש שח בין בית דיד לרצועה דידיה‪,‬‬ ‫אלא היינו שיחה דחולין דווקא עבירה היא בידו‪ ,‬ועם היות שלא שמענו במתניתין אלא שיחה שבין יד‬ ‫לראש‪ ,‬עם כל זה בכלל שיחה דיד וראש קאמר שיחה שבין יד עצמו מניה וביה‪ ,‬אלא שכל שיחה ושיחה‬ ‫לפי עניינה‪ ,‬שיחה זו שאנו אומרים מפריד בין ו' רצועה לה' בית היד בעצמו"‪.68‬‬ ‫הרי שלדעתו מיקום ההפסק האמור הוא בין שתי התפילין!‬

‫‪69‬‬

‫‪" 62‬כי לאות על ידך היא תפילין של יד מלכות‪ ,‬ותפילין של ראש ולטוטפות בין עיניך ז"א‪ ,‬והם ו"ה והשח ביניהם עביד‬ ‫פרודא בין וה דאיהו תפארת ומלכות"‪) ,‬כסא מלך(‪.‬‬ ‫"היינו בין תש"י וש"ר‪ .‬אך נראה דדורש ג"כ סדר התפלה כך ב' כהה בזמירות דקודם ק"ש‪ ,‬וק"ש ו' אתוין וסמיכת‬ ‫גאולה לתפלה היא ה'‪ ,‬ולכן אין להפסיק בנתיים"‪) ,‬רבי אריה ליב אלתר מגור‪ ,‬שפת אמת על תקו"ז‪ ,‬ווארשא תרצ"ט‪,‬‬ ‫דף ד ע"ב(‪.‬‬ ‫‪ 63‬מרהיטות הלשון משמע שהוא מפרש לאיזה סוג שיחה מתכוין‪ ,‬ל'שיחת חולין‪ ,‬ולעיל בדף ג לא פורש שהכוונה לשיחת‬ ‫חולין‪.‬‬ ‫רבי יעקב ב"ר בנימין וואלף מווילנא בהגהותיו לתקו"ז הוסיף כאן‪" :‬שזה הוא הסוד 'אפילו שיחה קלה שבין איש‬ ‫ואשתו'‪ ,‬וקאי על איש ואשה שלמעלה‪ .‬וטעם לזה בסוד הביאו לה בחשאי ובסוד בשכמל"ו בחשאי‪ .‬וכתבתי וסמכתי על‬ ‫המבין וקיימתי במקום שאמרו לקצר‪ .‬ואפשר שזהו הטעם למנהג האשכנזים לומר אחר הנחת תפילין ]ש"ר[ בשכמל"ו‪,‬‬ ‫ועיין בליקוטי תורה עה"פ 'כי עדותיך שיחה לי' "‪ ,‬הגהותיו נדפסו לראשונה בתקו"ז מהדורת פולנאה תקנ"א‪.‬‬ ‫‪" 64‬נ"ל ביד"ו דווקא‪ ,‬היינו ביו"ד‪ ,‬כי היו"ד הוא קשורא דתרווייהו כנ"ל"‪) ,‬הגהות מהרצ"א‪ ,‬ס"ק נח(‪ ,‬תמוה שלא ציין‬ ‫זאת לעיל בדף ג‪.‬‬ ‫"ומאן דשח בנתיים אפילו שיחה קלה של חולין עביד הפסק‪ ,‬ואותו רגע קטן נשאר ז"א בלא מוחין ועבירה היא‬ ‫בידו‪ ,‬כי עביד פירוש בין עמודא דאמצעיתא שהוא ז"א למלכותיה נק' דיליה‪ ,‬כי נפסק החבל קשורא דתרווייהו‪"...‬‬ ‫)שעת רצון(‪.‬‬ ‫‪" 65‬רצה לומר‪ ,‬שהיא עטרת על תפארת מצד הכתר‪) ,"...‬ביאור הגר"א(‪.‬‬ ‫‪" 66‬רצה לומר 'פארך' תפילין של‪-‬ראש שהוא ו' תפארת‪' .‬חבוש עליך' רצה לומר על האדם‪ .‬והאי איהו הוי"ה‪ ,‬ה' על ו'‬ ‫תפילין של‪-‬ראש באות י' עם ה' תתאה"‪) ,‬ביאור הגר"א(‪.‬‬ ‫‪" 67‬ולענ"ד שמכאן נראה שמאחר שתפילין דר"ת הם רחמי מכל סטרא ודינא כבוש באמצעיתא‪ ,‬אבל התפילין דרש"י‬ ‫הוא הדין מבחוץ והדינין גוברין‪ ,‬ולכך צריך להניח שתי הזוגות ביחד‪ ,‬בסוד יכבשו רחמיך את כעסך‪ ,‬כדי שהתפילין‬ ‫דר"ת יהיו כובשים בסוד הרחמים דאבא על הכעס והגבורות דאימא"‪) ,‬הגהות רמ"ז‪ ,‬נדפסו לראשונה‪ ,‬תקו"ז מהדורת‬ ‫ליוורנו תקנ"ד‪ ,‬בסוף הספר‪.‬‬ ‫ולפי דבריו העיר רבי חיים פאלאג'י‪" :‬לפי מ"ש הרמ"ז ושהביא מהרב מצת שמורים ]?[ דאין להפרידם‪ ,‬אם כן‬ ‫הנוהגים להניח של רש"י בתפלה ושוב חולצין ומניחין של ר"ת וקורין ק"ש‪ ,‬שוא עמלו‪) ,"...‬זכירה לחיים‪ ,‬אזמיר‬ ‫תרל"ט‪ ,‬דף מו טו"ג(‪ .‬ואם כוונתו שזהו ביאור בדברי התיקונים‪ ,‬הרי שלמעשה הוא תואם לדברי ה'עטרת צבי'‪ ,‬לעיל‬ ‫הע' ‪.25‬‬ ‫‪ 68‬אור יקר‪ ,‬ירושלים תשל"ה‪ ,‬כרך ג עמ' יב‪.‬‬ ‫‪ 69‬וכן כתב בצורה חד‪-‬משמעית בחיבורו 'מעיין עין יעקב'‪ ,‬שהוא ביאור לשיעור קומה של ספירת מלכות‪ ,‬פורסם‬

‫‪áé‬‬

‫‪øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî‬‬

‫‪ä"òùú íéèôùî úùøô‬‬ ‫ד‪ .‬גם ב'תיקונים חדשים' שנדפסו בסוף זהר חדש‪ ,‬הובא פעמיים איסור שיחה בתפילין‪ .‬בדף קא טו"ד‪,‬‬ ‫לאחר שהוא מבאר את סוד הקשר והייחוד שנעשה ע"י ד' הפרשיות ושל שתי הרצועות‪ ,‬הוא ממשיך‬ ‫בהשראת השכינה הנגרמת ע"י הנחת תפילין וקריאת שמע‪" :‬ובגין דא תקינו למקרי שמע ישראל‬ ‫בקלא‪ 70‬עם מצות תפילין‪ ,‬ומיד דנחית לגבה‪ ,‬צריך לקשרא ליה‪ 71‬עמה למהוי חבוש עמה ברצועה‬ ‫דתפילין דיד‪ ...‬ומיד דקשיר לון צריך ליחדא לון ביחודא דאחד א"ח עם ד'‪ ,‬דאיהי כלילא מארבע פרשיין‬ ‫דתפילין‪ .‬ואיהי רביעית לארבע אתוון דקב"ה‪ .‬ה' רביעאה שלימו דשם יהו"ה‪ ,‬ואיהי קוצא דאת דל"ת‪,‬‬ ‫עשירית לא"ח דאיהו תשע בחושבן‪ ,‬ובה אשתלים לעשרה כגוונא דא‪ ,‬יו"ד ה"א וא"ו ה"א‪ ,‬והא‬ ‫אוקמוה‪ .72‬ובגין דא תקינו למקרי ק"ש בתפילין‪ .73‬ואוקמוה מארי מתניתין‪ ,‬דמאן דקארי ק"ש בלא‬ ‫תפילין‪ ,‬כאלו סהיד סהדותא דשקרא‪ .74‬וקישורא דקב"ה ושכינתיה‪ 75‬צדיק אות דתפילין‪ ,76‬ובההוא‬ ‫זמנא דקשיר לון ביה לקב"ה ושכינתיה‪ ,77‬מאן דשח בינתים עבירה היא בידו"‪.78‬‬

‫לאחרונה‪ .‬פרק יד של תמר השני מוקדש לאיסור שיחה בין של‪-‬יד לשל‪-‬ראש‪ ,‬שם האריך על הזהירות "שלא להבדיל‬ ‫כלל ביניהם‪ ,‬והיינו סמיכות גאולה לתפלה"‪ ,‬מעיין עין יעקב‪ ,‬באר שבע תשס"ט‪ ,‬עמ' ‪.62-61‬‬ ‫‪ 70‬באור יקר )עמ' כא( ביאר שמטרת הקול היא קריאה למדת ת"ת‪.‬‬ ‫‪" 71‬וכן קושרים אותו במעשה‪ ,‬אחר שמניח של‪-‬ראש‪ ,‬כורך רצועה ביד באצבעו" )אור יקר‪ ,‬עמ' כב(‪.‬‬ ‫"רצה לומר‪ ,‬שהרצועה של יד הוא עד"א‪ ,‬כמ"ש בהת"ז‪ ,‬והקשר של יד הוא צדיק דקשיר ביניהן‪ ,‬וז"ש "ברצועה"‪,‬‬ ‫ואמר "לקשרא לה"‪ ,‬לא שעכשיו יקשר רק שיהא קשור בתפילין עמה"‪) ,‬ביאור הגר"א(‪.‬‬ ‫‪ 72‬באור יקר האריך מאוד בביאור קטע זה‪.‬‬ ‫‪" 73‬להראות על שלימות הייחוד הזה ולהעיד עליו שכך הוא‪ ,‬שהרי היא מאירה וכלולה מד' פרשיות מהראש‪ ,‬והרי היא‬ ‫בראש פרשה רביעית והקורא ק"ש בלא תפילין אומר ומעיד בלי הודאה‪ ,‬והרי זה כאילו מעיד עדות שקר‪ ,‬כיון שאמות‬ ‫העדות תלוי במעשה דהיינו בתפילין אלו הגשמיות"‪) ,‬אור יקר‪ ,‬תקו"ז כרך ב‪ ,‬עמ' כג(‪.‬‬ ‫‪" 74‬עוד ירצה במה שפירשנו שצריך קשר וייחוד וזיווג‪ ,‬ותחלה יקדם הקשר‪ ,‬ואח"כ יועיל הייחוד‪ ,‬אמנם המייחד בלי‬ ‫קשר הוא מעיד בעצמו עדות שקר‪ ,‬המייחד מורה שכבר קשר ואינו‪ ,‬שעדיין לא קשר כיון שלא הניח תפילין‪ ,‬ואותו‬ ‫הייחוד אינו מועיל אלא אל קדימת בקשר"‪) ,‬אור יקר‪ ,‬עמ' כד(‪.‬‬ ‫"שאמר אחד ואין מתייחדין בו"‪) ,‬ביאור הגר"א(‪.‬‬ ‫‪" 75‬לא קשרם בנו אלא קשרם הם בעצמם מזה אל זה הוא היסוד שאינו ענין נרגש לעצמו‪ ,‬אלא סודו הוא מתעלם בתוך‬ ‫עצמות הספירות האלו‪) ,"...‬אור יקר‪ ,‬שם(‬ ‫‪" 76‬שהיסוד נקרא אות וכאן נקרא אות דתפילין‪ ,‬ירצה שהוא אות מתעלם בתוך התפילין ביד ובראש יחד‪ ,‬והענין כל‬ ‫עצם המצוה היא אות המצוה‪ ,‬אם כן כשמניח תפילין של ראש ויד ומתקשט במצוה הוא עצם האות‪ ,‬ולזה בסוד ענין‬ ‫האות וקיומו הוא הוא הקשר ליסוד ביניהם"‪) ,‬אור יקר(‪.‬‬ ‫"רצה לומר – קשר של יד"‪) ,‬ביאור הגר"א(‪.‬‬ ‫‪" 77‬שקושר הת"ת והמלכות ביסוד‪ ,‬דהיינו בשעה שמניח שניהם שהוא קושרם לאות עליו‪ ,‬שאין אות פועל ביניהם אלא‬ ‫בקיום המצוה והנחתם עליו‪ .‬ולכך מאן דשח‪) ,"...‬אור יקר(‪.‬‬ ‫‪" 78‬שקישורא דקודשא בריך הוא נגמר בתפילין של ראש"‪) ,‬ביאור הגר"א(‪.‬‬ ‫להלן הוא משווה אותה בחינה של ייחוד זו"ן בתפלת העמידה‪ ,‬כי התפילין שהם מצוות במעשה‪ ,‬והתפלה שהיא‬ ‫בדיבור הם ייחוד דומה‪ ,‬וכמו שנאמר לגבי תפילין השח בינתיים עבירה היא בידו‪ ,‬לפי שהוא מפריד בין זו"ן‪ ,‬כך בתפלה‬ ‫אסור להפסיק בדיבור כדי שלא להפריד הייחוד הנעשה בה‪.‬‬ ‫ה'שפת אמת' מתקשה בביאור הדברים שיהיו תואמים עם ההלכה‪" :‬יש לפרש על שם שדי שיש בצירוף תש"י וש"ר‬ ‫השינין בש"ר והי' בש"י‪ ,‬וכיון שהחיבור ע"י שם זה שנקרא צדיק דאחיד בשמים ובארץ‪ ,‬לכך 'מאן דשח בינתים עבירה‬ ‫היא בידו'‪ .‬וסוף המאמר צריך ביאור‪ ,‬שגם לפי הפשט קשה‪ ,‬שני הדינים 'מאן דשח בינתים עבירה'‪ ,‬ובמ"א מצינו‬ ‫דתש"י אינו מעכב לש"ר‪ ,‬וכנראה שמפרש דכשיש תש"י בלבד הוא בכח אימא עילאה‪ ,‬ואז יש שם מצוה בפני עצמה‬ ‫לתש"י‪ ,‬אבל כשיש תש"ר ג"כ ממילא היא ברשותי' דבעלה והחיבור על ידי צדיק לכך 'מאן דשח עבירה היא בידו' "‬ ‫)שפת אמת‪ ,‬דף טז טו"א(‪.‬‬

‫‪âé‬‬

‫‪øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî‬‬

‫‪ä"òùú íéèôùî úùøô‬‬ ‫בקטע זה מבואר במפורש שע"י קריאת שמע בתפילין נעשה שלימות הייחוד‪ ,‬ולכן תיקנו לקרות קרי"ש‬ ‫בתפילין כדי להעיד על שלימות ייחוד זו"ן‪ .‬וזוהי כוונתם שמי שקורא ק"ש ללא תפילין כאילו הוא מעיד‬ ‫עדות שקר‪ ,‬כי סדר הדברים הוא שתחילה צריך לקשר את הזו"ן ע"י התפילין‪ ,‬ואח"כ יועיל הייחוד של‬ ‫'שמע ישראל'‪ ,‬והקורא ק"ש ובא לייחד את זו"ן מורה שכבר קשרם בתחילה‪ ,‬וזה שקר כי בלי תפילין‬ ‫לא קשר‪ .‬ולכן המפסיק בינתיים הוא מפריד את המלכות מז"א‪ .‬בפשטות כוונתו שמפסיק בין תפילין‬ ‫לק"ש‪ ,‬אולם הרמ"ק אינו לומד כך‪ ,‬אלא מפרש בצורה הברורה ביותר‪" :‬מאן דשח בנתיים‪ :‬דהיינו‬ ‫שהוא שהוא מקיים משך האות הנמשך בתוכיותם‪ ,‬וקושר והולך עד גמר קשירת הנחתם בלבד‪ ,‬ואחר‬ ‫שהוא מקושט בהם גמר ייחודם ותו לא צריך"‪.79‬‬ ‫ה‪ .‬ושנה להלן בדף קיט טו"ד‪" :‬ואיהו עיקרא דתפלין‪ 80‬וביה צריך לקשרא לון כגוונא דא חכמה ]שמות‬ ‫יג‪ ,‬ב[ 'קדש לי' ודא י'‪ ,‬בינה ]שם‪ ,‬יא[ 'והיה כי יביאך' ודא ה'‪] ,‬דברים ו‪ ,‬ד[ 'שמע ישראל' לימינא ו'‪,‬‬ ‫'והיה אם שמוע' לשמאלה ודא ה'‪ .‬ובעמודא דאמצעיתא אתכלילן‪ .‬וכד תפילין דראש ודיד‪ 81‬אתכלילן‬ ‫ביה אתקריאו תפילין וביה אינון פקודא חדא‪ 82‬ולא צריך לאפסקא כמה אוקמוה סח בין תפילה‬ ‫לתפילה עבירה היא בידו והאי איהו עיקרא דגמרא‪ .83‬ואלין דעבדין להו תרי פיקודין כתלמודא‬ ‫דירושלמי איהו מימינא ושמאלא דתמן ענפין מתפרדין‪ ...‬וצריך לברכא עליהו תרין ברכאן‪ ,‬חד להניח‬ ‫תפילין על של יד וחד על מצות תפילין על של ראש‪ ,‬ואם סח בינתיים מברך על של ראש שתים‪ .‬אבל‬ ‫מסטרא דעמודא דאמצעיתא עלייהו אתמר אחת דבר אלקים ולא צריך אלא ברכתא חד‪ ,‬כי אחד‬ ‫קראתיו‪ .‬ואם סח בין תפלה של יד לתפילה של ראש איהו עביד פירוד ביחודא‪ ,‬ובג"ד עבירה היא בידו‬ ‫ולא מצוה ולית עבירה אלא מות‪ ,‬דאתמר ]משלי ה‪ ,‬ה[ רגליה יורדות מות‪ ,‬דעלה אתמר ]רות א‪ ,‬יז[ כי‬ ‫המות יפריד בין א"ח לד'"‪.84‬‬ ‫בקטע זה‪ ,‬עליו לא מצאתי את ביאור הרמ"ק‪ ,‬מפורש שהחשש הוא אך ורק בין הנחת שתי התפילין!‬ ‫וההסבר לדבר‪ :‬שהן נכללות יחד בתפארת‪ ,‬ובתפארת שתיהן מצוה אחת‪ ,‬ולכן אסור להפסיק ביניהן‪,‬‬ ‫ולכן מברכים עליהן ]לפי שיטה זו[ ברכה אחת‪.‬‬ ‫‪ 79‬אור יקר לתקו"ז‪ ,‬כרך ב‪ ,‬עמ' כד‪.‬‬ ‫‪" 80‬רצה לומר‪ ,‬כמ"ש ע"ג מחלוקת דאיהו בין חברייא בתפילין וכו' בימינא ושמאלא איהו‪ ,‬אבל בעד"א לית תמן‬ ‫מחלוקת בגין דאיהו עיקרא דגמרא וכו'‪ .‬רצה לומר מחלוקת שהוא בין רש"י לר"ת בתפילין הוא בימינא ושמאלא שימינא‬ ‫הוא דעת רש"י כסדר ושמאלא הוא דעת ר"ת‪ ,‬הוויות באמצע‪ ,‬כמ"ש בתיקונים שהוויות באמצע הוא בשמאלא ע"ש‪.‬‬ ‫אבל בעד"א אין שם מחלוקת כי הוא מכריע והוא מכריע לימין כידוע‪ ,‬והוא כדעת רש"י‪ .‬וז"ש כאן 'ואיני עיקרא‬ ‫דתפילין וביה צריך לסדרא לו כגונא דא'‪ ,‬וכן הוא בכל מחולקת כמו ב"ש וב"ה שאלו ואלו דא"ח‪ ,‬והלכה כב"ה שב"ה‬ ‫מימין וב"ש משמאל כמ"ש לעיל ובימינא ושמאלא מחלוקתן ואלו ואלו דא"ח בינה שמשם אצילתן‪ ,‬אבל הלכה בעד"א‬ ‫ששם מקומה של הלכה כב"ה שנוטה לימין‪) "...‬ביאור הגר"א‪ ,‬דף מו טו"ג(‪.‬‬ ‫‪" 81‬שכל אחד נקרא תפילה‪ ,‬והיחד נקרא תפילין‪ ,‬ורצה לומר בענין פלוגתא של הברכות לברך על שתיהן ב' ברכות או‬ ‫ברכה אחת שמסטרא דימינא ושמאלא ב' ברכות‪ ,‬ובעד"א ברכה אחת‪ ,‬כמש"ו שנחלקו הגמ' והירושלמי שלגמרא בבלי‬ ‫הוא מצוה אחת ולירושלמי שתי מצות"‪) ,‬ביאור הגר"א(‪.‬‬ ‫‪ 82‬היינו שתש"י ושל ראש מצוה אחת הן‪.‬‬ ‫‪ 83‬עד"א שהוא עיקרא דגמרא כמ"ש לקמן ע"ג בו ימינא ושמלא אחד"‪) ,‬ביאור הגר"א(‪.‬‬ ‫‪" 84‬ששני תפילין הן אחד‪ ,‬והן דוכרא ונוקבא בימינא ושמאלא‪ ,‬כנ"ל שדוכרא הוא א"ח ונוק' ד' כידוע וקוץ של ד' הוא‬ ‫דאחיד בין א"ח לד'‪ ,‬אבל המות בין האחים יפריד ומסתלק הקוץ ח"ו‪ ,‬ונעשה אחר אל אחר"‪) ,‬ביאור הגר"א(‪.‬‬

‫‪ãé‬‬

‫‪øáäãìåâ ìàéçé ìù åðçìåùî‬‬

‫‪ä"òùú íéèôùî úùøô‬‬ ‫איסור ההפסק על פי קטעים ג‪-‬ד‪-‬ה מתברר כך‪ :‬תפילין של יד היא בחינת מלכות‪ ,‬ושל ראש בחינת ז"א‪,‬‬ ‫והשח ביניהן גורם לפירוד בין החיבור של תפארת‪.‬‬ ‫לאור כל זאת‪ ,‬היינו מעלים שרבי שלום חזר מחידושו זה‪ :‬שהאיסור הוא עד לאחרי קריאת שמע‪,‬‬ ‫ולמעשה אין לחשוש לכך‪ ,‬אלא הקפידה היא דווקא בין הבתים‪ .‬אך הפלא הוא שכל מפרשי התיקונים‬ ‫שנערכו לאחר הרב בוזגלו לא נגעו בבירור הדברים‪ ,‬היינו לאיזה אופן של הפסק מתכוונים‪ ,‬ובעיקר לא‬ ‫הזכירו כלל את חידושו‪ .‬לדוגמת‪' :‬באר יצחק' לרבי יצחק אייזיק מפלאצק )זולקווא תקל"ח(; 'שעת‬ ‫רצון' רבי שלמה הכהן מסאלוניקי‪ ,‬סאלוניקי תק"פ; אור ישראל‪ ,‬ביאורים לתקו"ז לרבי ישראל המ"מ‬ ‫מקוז'ניץ‪ ,‬טשרנוביץ תרכ"ב‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫הרי לנו שלושה מהלכים שונים בביאור דברי הזוהרים‪ :‬דעת הרמ"ק שמיקום ההפסק הוא בין הנחת‬ ‫שני הבתים‪ .‬ואילו ההו"א אצל רבי שלום בוזגלו היא שמיקום ההפסק הוא עד אחרי קריאת שמע‪ ,‬אז‬ ‫נשלם הייחוד‪ .‬ואילו דעת ביאור 'עטרת צבי' שאין להפסיק בין סדרו של רש"י לסדרו של ר"ת‪ ,‬ולכן יש‬ ‫להניחם ביחד‪.‬‬

‫את הטיול בספרי ה'בני יששכר' וצאצאיו אחריו בעומקה של אזהרת ההפסק‪ ,‬נמשיך ביריעה הבאה‪.‬‬ ‫כמו כן נבאר לאיזה סוג 'שיחה' מתכוין הרע"מ‪ ,‬האם לשיחת חולין‪ ,‬וכדעתו של ר"ת‪ ,‬או שמא גם לדבר‬ ‫שבקדושה‪ ,‬וכדעת הרא"ש‪.‬‬ ‫‪øáäãìåâ ìàéçé ,íåìù úáù úëøáá‬‬

‫ברכה מעומק הלב‬ ‫ברכת מזלא טבא וגדיא יאה‪ ,‬לידיד נפשי הרב החסיד המפואר‪ ,‬מופלג בכל מידה נכונה‪,‬‬ ‫נודע לשבח ותהילה‪ ,‬בקרב עם סגולה‪ ,‬ברוך הכשרון במיטב הגיון‪,‬‬ ‫שליט""אא)וויליאמסבורג(‬ ‫דייטש שליט‬ ‫וואלף דייטש‬ ‫זאב וואלף‬ ‫הרבזאב‬ ‫שמו מפארים הרב‬ ‫לרגל נישואי בנו יקר הערכין‪ ,‬שמו יוצא לפניו בתורה וחסידות‪ ,‬זך הרעיון קולע אל השערה‪,‬‬ ‫אשר סעד מסעודות שבת על שולחננו‪ ,‬בהן טעמנו טעם 'עונג שבת' אמיתי‪,‬‬ ‫דייטשיקר‪-‬הערכין‪ ,‬מבחירי ישיבת מיר )ירושלים(‬ ‫יואל דייטש‬ ‫כה""רר יואל‬ ‫שמו מפארים כה‬ ‫עב"ג הרב החסיד צנא מלא ספרא בתורה וחסידות‪ ,‬מסור בכל נימי נפשו להרמת קרן התורה‪,‬‬ ‫שליט""אא)בורו פארק(‬ ‫קאפ שליט‬ ‫יודא קאפ‬ ‫פנחס יודא‬ ‫הרב פנחס‬ ‫הרב‬ ‫יהא רעווא שהזיווג יעלה יפה‪ ,‬תורה וגדולה יתאחדו על שולחנם‪ ,‬שמחת עולם על ראשם‪,‬‬ ‫ויזכו לדורות ישרים ומבורכים לשמחת ההורים ומשפחתם‪.‬‬

‫‪åè‬‬