משולחנו של יחיאל גולדהבר
פרשת משפטים תשע" ב
בנו מאשתו הנכרית – אם נחשב 'יליד כספו' ואלה המשפטים וגו' .זש"ה מגיד דבריו ליעקב וגו' לא עשה כן לכל גוי וגו'. עקילס בן אחותו של אנדרינוס היה מבקש להתגייר ,והיה ירא מפני אנדרינוס דודו .א"ל :מבקש אני לעשות סחורה .א" ל :שמא אתה חסר כסף או זהב? הרי התיסברון לפניך .א"ל :מבקש אני לעשות סחורה ולידע דעתן של בריות ,ואני מבקש להימלך בך היאך לעשות .א" ל :כל פרקמטיא שאתה רואה שהיא נתונה בארץ ,לך עסוק בה שסופה להתעלות .והוא היה מתכוין להתגייר .בא לו לארץ ישראל ולמד את התורה .כיון שבא אצלו אחר ימים מצאוהו ר' אליעזר ור' יה ושע וראו פניו משונות .אמרו זה לזה :עקילס למד את התורה .כיון שבאו אצלו התחיל לשאול להם שאילות ,והם משיבין אותו .עלה אצל אנדרינוס ,א"ל :על מה פניך משונות ,שמא הפסידה הפרגמטיא שלך ,או שמא אדם מיצר לך ? א"ל :לאו .ולמה פניך משונות ? א" ל :שלמדתי תורה ,ולא עוד אלא שמלתי .א"ל :ומי אמר לך? ...א"ל : בשעה שאמרתי לך מבקש אני לעשות סחורה ,ואמרת לי כל פרגמטיא שאתה רואה שנתונה לארץ עסוק בה שסופה להתעלות ,וחזרתי על כל אומות ולא מצאתי אומה הנתונה לארץ כישראל ,וסופן להתעלות ...א" ל אנדריינוס לעקילס :למה עשית כך .א" ל :שבקשתי ללמוד תורה .א"ל : היה לך ללמוד ולא לימול .א" ל :אם אין אדם מל אינו יכול ללמד ,שנאמר (תנחומא ריש פרשתנו ) מגיד דבריו ליעקב...
נמצאנו למדים מכאן ,שגם גוי יכול היה להכיר בפניו של אדם שמל ,שהרי כל ישותו משתנה .ביריעה זו נמשיך ב פרשיית המילה והפעם נתמקד בשאלת מילת בן הנכרית שעלו ובאו מהיישובים הנדחים בממלכת בריטניה ,שאלות שעלו על שולחנם של גדולי הדור ברו"פ. בשלהי שנת תרס"ח פנה רבי יצחק דומניץ 1רבה של כפר טריאלנא במלכות בריטניה ,אל רבי אליעזר רבינוביץ אב"ד מינסק ,2בשאלה אודות אב ה רוצה למול את בנו שנולד לו מאשתו הנכרית .ר' אליעזר
1למד בנעוריו בישיבת סלבודקה ,ושימש בקודש בכמה קהילות בממלכת בריטניה :בוולס ,אירלנד ואנגליה ,ובסוף ימיו בלונדון ,ושם נפטר בשנת תש"ג לערך. 2נולד במוהילוב בשנת תרי" ט .כעבור שנה עברה משפחתו לקיוב ,וכבר בילד ותו התבלט בכשרונותיו ובזכרונו המופלא. תלמיד מובהק לבעל ' בית הלוי ' בסלוצק ונודע בכינויו ' העילוי מקיוב ' .נמנה כאחד מעילויי וואלוז'ין .בשנת תרל" ט לקחו ' הגדול ממינסק' באותה עת היה רבה של פרוז 'ין ,לחתן לבתו הבכירה .לראשונה כיהן ברבנות סמולביץ הסמוכה
א
משולחנו של יחיאל גולדהבר
פרשת משפטים תשע" ב השיב ביום י"ג בתשרי שנת תרס" ט באופן חד משמעי שאין למולו .נימוקיו :הלוא אין לאב שום יחס לרך הנולד" ,לית דין ולית דיין שאין אנו נזקקין לו ,שאין כאן מי ש תובע להתגייר ,שדברי האב כמי שאינם" .ואף האם ,ממ"נ ,אם בכ וונתה לגיירו ,אזי יש חיוב למולו לשם גירות ולברך "למול את הגרים" .אבל אם היא רוצה להמשיך לנהל בית ללא שמירת תורה ומצוות ,אין שום מקום למולו .אפילו באופן שהאם רוצה לגיירו ,כל זמן שאינם מתנהגים כדת ,יהא כעין תינוק שנשבה. בהמשך מעלה אב"ד מינסק טיעון אמיתי כנגד המצדדים במילת הולד ,והוא הברקה נפלאה .אם נמול את הבן אנו גורמים בהכשלת האב כל פעם שהוא מאכיל את בנו דבר איסור ,באיסור של ספייה בידים. אם לא היו מגיירים את בנו ,לא היה האב עובר איסור ,ולכן אין כאן שום " זכות היא לו" .לדבריו" ,יש במעשינו משום איסור 'לפני עור' ...למרות שיש לפקפק בזה". תשובה זו פורסמה אז במאסף התורני 'המאסף' שיצא לאור בירושלים בעריכת הרב בן ציון קואינקא .3 בחוברת הבאה פרסם הרב מרדכי פ"מ [פרידמן] רב בעיר מעזריטש 4ביקורת על תשובתו של אב"ד מינסק .לאחר ניתוח הסוגיא בנו"כ השו"ע ,הוא מעלה סברא חדשה המופיעה בשו"ת 'גבול מנשה' ,שיש יחס לאב לבנו הגוי מטעם 'יליד ביתו' ,ולכן מותר לאב לבקש למולו .הרב פרידמן דוחה סברא זו ,אולם מסקנתו דומה " :יש כוח לב" ד למולו אף בלא רשות האב .אולם אם הוריו לא מסכימים ,בודאי אין למולו ,אולם אם הם רוצים ,נראה שיש למולו ,וצריך ל פרסם שעדיין אינו בכלל יהודי עד שיטבול" .5 כד נעיין בספר גבול מנשה שציין נגלה חידוש רב :למרות שאין שום יחס בין האב לבנו זה מטעם היותו גוי ,אבל היותו 'יליד ביתו' מקנה לו זיקה אליו ,זיקה היכולה להחיל חיוב למולו. רבי מנשה גרוסברג מטרסטינא 6נשאל מאת רבי אברהם ג רינבוים מנירנבורג ,על " מי שעובר על כל התורה ,והוליד ילד מנוכרית האם מוטל על המוהל שהוא במקום ב"ד למולו" .הרב גרוסברג ענה בקצרה " :לדעתי מצוה ומוטל על המוהל למולו לבד בשבת ,וזכות הוא לפני הקטן ולא גרע מילדי בית.
למינסק ,ולא חר פטירת חותנו בשנת תרנ"ו עלה על כסאו .מלבד גאונותו העצומה נודע בפקחותו הרבה ,והיה כאחד הבולטים במנהיגי הדור .שם כיהן עד לפטירתו בשנת תרפ"ד ( ספר מינסק ,א ,תשל "ה ,עמ' .)255-255 3המאסף (קואניקא) שנה יז כרך ב ,חו' ד ( תמוז תרע"ב) ,סי' נ. כראה שעיירה זו היתה נגועה בנישואי תערובת .ביום כג' חשון תרס"ח פנה הרב דומניץ שוב לרבה של מינסק, במקרה שאחד מבני העיר פרש מדרכי הצבור ונשא גויה ולבסוף מת .בשאלתו אל רבה של מינסק הוא תוהה איך להתנהג כדת בקבורתו וכל הנספח .ביום ד' בכסלו רשם ר' אליעזר את תשובתו ,בה פירט כל פרטי הדינים בהנהגה של ב"מ מומר ,נדפס ב 'המאסף' שנה יח כרך א חו' ב ( חשון תרע"ג) ,סי ' יד .המעניין שכתביו של אב" ד מינסק נדפסו לראשונה ע"י מוסד הרב קוק בשנת תשכ"ב ( ללא שום מבוא והקדמה והסבר למקור הכתבים ,ושתי תשובות אלו נפקדו משם ,ואני משער שעוד רבים מכתביו לא סופחו שם; היעלה על הדעת שלא חיפשו בכתבי עת תורניים כדי לאתר את כתביו? !). 4מחבר ' מעורר ישנים ' .בהוצאה הראשונה – ווארשא תרפ"ו – לא נדפסו " הסכמות" ,רק בהוצאה השניה ( תשל"ב) צורפו ההסכמות הגנוזות בארכיון 'מוסד הרב קוק ' מאת בעל 'בית הלוי' מבריסק הכותב עליו " :ש "ב הרב הגדול בתורה ויראה חריף ובקי ;"...ר' יצחק אלחנן מקאוונא " :הרב הגדול חריף ובקיא ויר" א" .נפטר בשנת תרפ"ד. 5המאסף ,שנה יח כרך א חו ' ב ( חשון תרע"ג) ,סי ' יז. 6ת"ח עצום ,ההדיר כתבים רבים וגאלם מאבדון ,לאחר טרסטינא היה בוולוז 'ין ואח" כ עבר ללונדון.
ב
משולחנו של יחיאל גולדהבר
פרשת משפטים תשע" ב והוגד לי שנמצא ברי"ט אלגאזי שאין דעתו בזה ,ואנ כי לא ראיתי ולא שמעתי בלתי היום" .7 מאידך ,רבי דוב בער קימהל ,דיין ומורה בקניהניטש ( גליציה) ,התייחס באופן חיובי לתשובת אב"ד מינסק והביא כמה ספרי שו"ת שהחמירו בנידון .8 כחלוף שנה וחצי מהמעשה הקודם עבר הרב יצחק דומניץ הנ"ל לכהן בעיר דרידזענד בוויילס ,9ומשם פנה באותה שאלה אל רבי יצחק יעקב רבינוביץ אב"ד פוניבז' .זה האחרון ענהו בקצרה אולם העלה כמה נקודות חדשות .הוא דן האם מותר למולו לשם מצוה בעלמא – כפי שהארכנו בגליון לפרשת וישב בדברי הרמב"ם – ולא לשם גרות ,או שמא יש לגזור שלא למולו כלל ,כדי לכוף את אביו לגייר את אשתו .שהרי מאידך יש מקום לחוש שאם נכפם לכך תבוא האם להתגייר שלא לשם שמים ונמצאנו מכניסים גוים לכרם ישראל . כאן מחדש ר' איצלה חידוש גדול ,שעל אף שאין לגר שום יחס לבנו מאשתו הנכרית ואינו קרובו כלל , " אכן נראה דזה רק בדברים דבעי קורבה ,"...מה שאין כן הואיל ויש לו זכות קנין בו שיכול למכרו לעבד ,שהרי סוף כל סוף הולידו ,לא שייך בזה 'כקטן שנולד דמי' ,ולכן האב " מחויב למולו ולהטבילו לשם עבדות כעבדו" .לכאורה כאן דעתו שיש למלא אחר רצון האב . ראייתו של ר' איצל’ה היא מדיוק ברש"י לסוגיית שחרור עבד .דעת רבי שמעון בן אלעזר בברייתא היא שטבילת עבד כנעני לשם שחרור כשרה ,ועשה אותו ישראל גמור ,אף בלא קבלת עול מצוות .רבא מנסה למצוא מקור מן המקרא ,והוא מן הכתוב (שמות יב ,מד)' :וכל עבד איש מקנת כ סף ומלתה אתו אז יאכל בו' .שואל רבא :וכי כוונת המקרא למעט ולומר שכן הדין רק בעבד של איש ,ולא בעבד של אשה ? וכי שונה דינם של עבדי אשה שלא נימולו מעבדי איש שלא נימולו? אלא על כרחך שהפירוש "עבד איש" אינו עבד של איש אלא עבד שהוא איש ,והפסוק אומר :שאף עבד שהוא איש – גדול ובן דעת – אתה מלו על כרחו ,ואי אתה מל בן איש ( היינו בן גדול של נכרי) על כרחו .כלו מר ,נכרי הבא להתגייר ורוצה שגם בנו הגדול יתגייר ,אינו יכול למול את בנו – ובכך לגיירו – על כרחו .רש"י על אתר מבאר שדין זה מבוסס על הפסוק (שמות יב ,מח) 'וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה' המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו' . על פי פשוטו הכתוב אומר שגר ,כמו מי שנולד כישראל ,אינו יכול להקריב את הפסח אלא אם כן בניו נימולו .רק ממה שהכתוב אומר " איש" – היינו גדול – רק בפסוק הראשון לגבי עבד ,שבא ללמד שאף עבד גדול מתגייר על כרחו ,ואינו אומר כן בפסוק השני לגבי בן הגר ,יש ללמוד שרק "איש" שהוא עבד " מתגייר" בעל כרחו ,ואילו "איש" שהוא בן של גר ,אין אביו מגיירו בעל כרחו .
7שו"ת לבני מנשה ,נספח לספר 'גבול מנשה' פפד" מ תרנ" ט ,סי ' כה . 8המאסף שם (הע' )2סי' כב ,וציין לשו" ת מהר"י כהן מהדו"ק סי' נח; שו" ת אבן יקרה כמה פעמים; הרב קימהל חזר על כך בספרו 'בית הלוי' הערות על 'נועם מגדים' לבעל פמ"ג ,ס"ק ק מד. 9היא עיר ,Bridgendבויילס .מתוך הודעת העיתון Jewish Chronicleמיום ט"ו בתמוז תר"ע ,שבאסיפת כל הקהילה של ברידג 'ענד הוסכם שמקבלים עליהם את הרב דומניץ למורם ,היינו מו"ץ ,חזן ושוחט .וכעבור שנה קיבל הרב 'אות כבוד' מאת המלכה היושבת בארמון באקינגהיים ,לרגל ש נה שניהל את קהילתו לתפארת הקהילה והמלכות J.C. ,מיום כח באייר תרע" א.
ג
משולחנו של יחיאל גולדהבר
פרשת משפטים תשע" ב תוספות מקשים על רש"י ,שהרי הפסוק עוסק בבניו היהודים דוקא ,שאי-מילתם מעכבת את אביהם הגר מלהקריב הפסח ,אבל אי-מילתם של בניו הנכרים אינה מעכבת מלהקריב הפסח ,ונמצא שהפסוק אינו עוסק כלל במילה של גירות .ולכן מבארים את הלימ וד באופן אחר .לכאורה קושית תוס ' היא אלימא מאוד . בא ר' איצל’ה ומיישב על פי דיוקו ברמב"ם בהל' עבדים (פ"ט ה"ב) שכתב שגוי מוכר בניו ובנותיו לעבדות ,ומקורו מתו"כ פרשת בהר .וביאורו ,שיש לגוי " קנין ממון" בבניו ,ובזה בודאי לא פקע זכותו גם כשהתגייר ,ורק לגבי דבר הת לוי ביחס וענייני קורבה ,בזה אומרים ' גר שנתגייר כקטן שנולד דמי', אבל קנין ממון ודאי לא פקע . לפי זה ,גר שנתגייר ובניו לא התגיירו עמו ,יש כח בידו למוכרם לעבדים .וכיון שכך ,מעכבים עליו מלעשות הפסח מדין עבדים ,כיון שיש לו בהם ' קנין עבדות' .ולכן "מחויב האב למולו ולהטבילו לשם עבדות כעבדו" .אם כן ,לכאורה בנוגע לשאלתנו האקטואלית ,יש למול בן ישראל שנולד מנכרית ,שהרי האב הוא המביאו למוהל ,והבן הוא קניינו . אולם ,בהמשך מדייק ר ' איצל’ה בדברי הירושלמי (פ"ב דיבמות ה"ו) ,שמהם משמע שאין הדין כן, ולמרות שאינו מפורש בדבריו ,אבל כן מוכרח מהמשך הדברים .ונראה שהירושלמי מחלק בין בן הגר , לבין בן של ישראלי ונכרית .הירושלמי דן בענין גדרו של בן הנכרית ,ומספר על אחד בשם יעקב מכפר גובריה שבא לצידון ,שאלוהו בני המקום האם מותר למול בן של נכרית שנולד מישראל בשבת ,ורצה להתיר להם מהפסוק (במדבר א ) ' ויתילדו על משפחותם לבית אבותם' ,וחשב שלעולם הבן מתייחס אחר האב .שמע ר' חגיי ואמר ,הביאוהו אלי ואלקה אותו ,כי הפסוק הזה מדבר בענין חלוקת הארץ ,או ביוחסין כשיש קידושין ,אבל זו הגויה אין קידושין תופסין בה כלל .ועמדו שני חכמים אלו בויכוח האם אכן חייב מלקות . הקשה על כך ר ' איצל’ה :מהו מקום לויכוח כלל ,הלא משנה מפורשת ביבמות (כב ,א ) שולד נכרית – כמותה .האם לא ידעו ממשנה מפורשת זו ?! אבל לפי חידושו מובן הכל .שיעקב איש גובריה סבר שלמרות שולד נכרית כמותה ,זהו רק לענין יחס ,מה שאין כן לענין " קנין ממון" הולד נחשב של אביו הישראל ולא גרע מגוי שמוכר את בנו לעבד ,ולפי זה בן הנכרית מאב ישראלי הרי הוא לו כעבדו ,ולכן שפיר מותר למולו בשבת .ור' חגיי הוכיחו שאין כאן דין עבד ,משום שדין זה נאמר אך ורק בגוי ולא בישראל .ולכן אין לנו שום חיוב למולו. ור' איצל’ה ממשיך ומהרהר באפשרות שאם אין חיוב למולו ,אבל לפחות אולי יש לנו רשות למולו לשם גרות ,אבל למעשה הוא קובע שבמקרה שלנו אין למולו משום מיגדר מילתא ,שהבית אינו כשר . סברא נוספת להחמיר מעלה ר' איצל'ה ,על פי המבואר בכמה מן הראשונים שלעולם אין להם לבי"ד לחזר אחר קטני אומות העולם לגיירם מדעתם ,אלא רק אם יבוא קטן להתגייר ,או יביאוהו אביו או אמו רשאים ב"ד להטבילו על דעת בי"ד .וממילא ,כאן שאביו ואמו הביאוהו למול שלא לשם גרות, שהרי אין גרות ללא קבלת מצוות והם בודאי אינם חפצים שישמור מצוות ,והקטן בעצמו אין בו דעת ד
משולחנו של יחיאל גולדהבר
פרשת משפטים תשע" ב ולא נעשה הדבר על פי בקשתו ,אין להם לבי" ד לעסוק בעניינו כלל ,ועליהם לדחותו .ויתירה מזאת ,הרי חובת בי" ד היא לגדור הפרצות ולשמור על קדושת טוהר המחנה ,על כן ודאי שאין להם להזדקק לגרים שלא יקפידו על שמירת המצוות .ובעיקר הרי בבית שלא שומרים בו תורה ומצוות אין כאן " זכין לו" , וכלשונו : "ועוד כיון שאין כאן חיוב כי אם מצד שיכולים ב"ד לקבלו בתורת גר כשהביאו אביו ואמו או אחד מהם ואז ראוי לברך ברכת הגרים ,אבל כאן שאביו ואמו עבריינים הם לכל התורה והם אינם רוצים באמת להכניסו בכלל המצוות אחרי שגם הם בעצמם אינם מקיימים ,אין זה כהביאו אביו להתגייר דהרי הגירות הוא קבלת כל התורה כולה .וא"כ הוי רק כמו שאנו בעצמנו מכניסים אותן ולזה אין בידינו כח כמו שמבואר בש"ס כתובות יא .ועוד כיון דאנו יודעים דיעבור בודאי על כל איסורין שבתורה כשיתגדל בבית כזה א"כ אין זה זכות לו כי אם חובה ובכגון דא לא אמרו זכין לאדם מכל אלה נראה דחו"ש למולו ומחויבים אנו להודיע לו כי הבנים אינם שלו אחר שבעל בת נכרי" .10עכ"ד . עוד לפני שהביא ר' איצל’ה את תשובותיו לדפוס ,כבר עשתה תשובה זו רעש גדול .תשובה זו הגיעה לידי תלמידו המובהק רבי נחום ברוך גינצבורג לימים אב"ד יאנאווא (לי טא) ,כפי שכותב" :ראיתי בתשובה אחת כ" י מכבוד הגאון האמיתי מופה"ד מרן ...זצ"ל" ,ואחרי כמה וכמה פירכות ,הוא מסתייג קצת מחידושו ודעתו שזכות ממון לא נפקעת – כל זמן שהוא גוי ,אבל כשכבר התגייר ,אין לו שום יחס אליו .11 לגבי חידושו של היחס לאב לבנו הגוי ,יש להבהיר שפ שוטו של מקרא שהתורה ציוותה לגר למול את בניו כדי להתירו לאכול את הפסח .והלא דבר זה אינו מובן ,האם אחרי גרותו לאו בניו הם? אלא לפי דבריו מיושב היטב .ומעניין שכמה וכמה מגדולי דורו חידשו כן מדעת עצמם ,ואני מצאתי שהחת" ס כבר עמד על כך כמה פעמים ,והדברים עוד מצריכים ליבון . הכרעה זו ,שלגבי קטן הגדל בבית חילוני אין שום " זכות" לגיירו ,כן הכריעו רוב הרבנים יושבי על מדין בדורות האחרונים שלפני השואה. בחודש שבט שנת תרע"ח שיגר רבי יעקב דוד לוריא בעת שכיהן כאב"ד גלאסגוי (סקוטלנד) ,12מכתב שאלה אל רבי אברהם יצחק הכהן קוק בעת שכיהן כרבה של 'מחזיקי הדת' בלונדון ,האם "נכון למול בן של נכרית שילדה מישראל ,אם האב והאם מסכימים להטבילו ג"כ ולהכניסו בדת ישראל כדין גר קטן שמטבילין אותו על דעת ב"ד" .מלשון תשובת הרב קוק משמע שהרב לוריא הוסיף שהרבנים 10שו"ת זכר יצחק ,ח" א ,סי' ב .כעבור מה שנים – בשנת תרע"ד – כיהן ר' יצחק דנן כ"גאב"ד בעיר אבערדער" ,היא עיר תעשייתית בויילס בשם .Aberdareומשם פנה שוב אל ר' איצל’ה בשאלה דומה :האם בבן הנולד מבת ישראלית שנתעברה מגוי יש חובת פדיון הבן ,עי' שו" ת זכר יצחק ,ח"ב ,סי' ב .חזינן מכאן שהרב דומניץ התעסק רבות בשאלות מורכבות אלו. 11שו"ת מקור ברוך ,פיעטרקוב תרצ" א ,ח"ב סי' מ. 12נולד בשנת תרל"א לאביו ר' יהודה ליב שהיה ר"מ בסלבודקה .למד בקאוונא והוסמך להוראה מרבי יצחק אלחנן. בשנת תרנ"ד נתמנה לר"מ בביאלסטוק ,ובשנת תרס"ו נתקבל לאב" ד הולל ( )Hullבאנגליה ,שם חיזק את הדת וקידש שם שמים ( אהלי שם ,עמ ' ,)225ומשם עבר לגלאזגוי.
ה
משולחנו של יחיאל גולדהבר
פרשת משפטים תשע" ב שכיהנו לפניו הקילו בכך .במכתבו זה העלה הרב לוריא כמה סברות להקל ,ובעיקר שלגבי הבאתו לבי"ד לא צריך אב על פי גדרי הדין ,אלא די לנו באב טבעי . הרב קוק מבדיל בתשובתו בין רצון האב ,שלכאורה אין לו שום יחס לבן זה ,לבין רצון האם ,שג"כ אין מקום שהיא תחייב מילה ,שהרי היא אינה מתגיירת ונחשבת כלפיה כחובה ולא כזכות . אולם בהמשך דבריו מעלה הרב קוק סברא שיש קצת יחס מהאב לבן ,שהרי " מכל מקום הרי אהבה טבעית של אב לבן יש כאן ,ואנן סהדי שניחא ליה במאי דעביד אבוהי" .אולם כל זה בתנאי ברור שיתחנך בחינוך של תורה ומצוות ,אבל במקרה שלא ישמור מצוות " ,כיון שחסרה קבלת המצות אין זו גרות כלל". הרב קוק הוסיף בשולי המכתב " :וכל זה לענין אם מלים אותו לשם גירות ,אבל למול שלא לשם גירות , אע"ג שי"ל שהעיקר כדעת הש"ך [שמותר למול לגוי] ,מכל מקום ודאי נפיק מיני חורבא שיחזיקוהו לישראל ,גם מחזיקים ידי עוברי עברה ,ואשרי המוחה והמתרחק מזה". הר ב לוריא השיבו שנית בארוכה ופלפל בדברי הרב קוק ומנסה להפריכו ,וכדרכה של תורה תיכף השיבו הרב קוק בשלהי חודש שבט בתשובה ארוכה ומעמיקה ,והוא מחזק את דעתו ,שאין שום מקום להקל .13 בשנת תרפ"ו ,כאשר הרב קוק כבר עלה ירושלימה ,נשאל שאלה דומה מרומניה הרחוקה .השואל הוא ר"י שכטר בקנסטנצה ,14ושאלתו בפיו האם מותר למול בן הנכרית (שלא לשם גרות) .הרב קוק בתשובתו עובר על מחלוקת האחרונים שביארנו ביריעה לפרשת וישב ,והכרעתו שלמרות שיש על מי לסמוך ,שב ואל תעשה עדיף ולא ימולו .ועד כאן הלכה הפסוקה ,אבל מטעם " השקפה תורנית" הוא מחמיר בכל תוקף " :מצד התקלה שתוכל להמשך מזה ,שיחשוב הוא והוריו שהוא בן ישראל גם בלא גירות ,ויבואו להתחתן בישראל ,ועוד קלקולים רבים כאלה ,ויבואו להקהל בנישואי תערובת בעוה"ר , ודאי צריכים לעמוד על המשמר ,שלא ליתן להם מוהל אפילו למול בלא ברכה ,עד שנדע שיש כאן ענין של ג ירות לשם שמים ממש" .15
בברכת שבת שלום ,יחיאל גולדהבר
13שו"ת דעת כהן ,סי' קמז -קמח. 14לאחר בירור התברר שמדובר ברב חשוב ,הרב יוסף חיים שכטר רבה של עיר קונסטנצא ,עיר מחוז בחבל דוברוג' יה (רומניה). 15שם ,סי' קמט.
ו
